זעל סלאיימה ואח' נ' שר הפנים

פסק-דין

העותר הינו אזרח ישראלי והעותרת הינה אזרחית ירדנית. בשנת 1995 נשאו בני הזוג ונולדו להם ילדים. נטען, כי סמוך לנישואיהם ביקשו העותרים כי יינתן מעמד לעותר במסגרת של תהליך לאיחוד משפחות. בקשה זו אושרה, ולעותרת ניתנה אשרה מסוג א/5. בשנת 1997, ובעקבות חקירה שערך המוסד לביטוח לאומי, עלה חשד כי מרכז חייהם של העותרים אינו בישראל. אותו חשד התחזק נוכח נתונים סותרים שנשמעו מפיהם של בני הזוג בעת שנערך להם שימוע. נוכח זאת הוחלט לדחות את הבקשה לאיחוד משפחות.

באותה החלטה לא נפל לכאורה פגם כלשהו, ובכך היה די כדי לדחות את העתירה. עם זאת, הציע המשיב במהלך הדיון כי יהיה מוכן לשוב ולבחון בקשה חדשה של העותרים שתתבסס על נתונים עדכניים. כך נעשה, אולם גם הפעם התגלו במהלך השימוע סתירות מהותיות בין בני הזוג. במצב זה לא ראינו מקום להושיט לעותרים סעד, ולכך שני טעמים: ראשית, ההחלטה מחודש ספטמבר 2008 בעניינם היא כאמור החלטה בבקשה חדשה לאיחוד משפחות, ולפיכך המקום להשיג עליה הוא בית המשפט לעניינים מינהלים. שנית, בחינת העתירה לגופה מגלה שאין בידי העותרים עילה לקבלתו של סעד.

אי-לכך, העתירה נדחית.

ניתן היום, ט"ז בטבת התשס"ט (12.01.09)

.