נדאל אבו זאקיה נ' נציב שירות בתי הסוהר ואח'

פסק-דין

בעקבות החלטות בית משפט זה מיום 2.1.2000, מיום 5.1.2000 ומיום 12.1.2000, ובהסכמת העותר נמחקת בזאת העתירה.

רשמנו לפנינו כי העותר, אשר יוצג על ידי הסניגוריה הציבורית, חזר בו מבקשתו לפסיקת הוצאות משפט.

עם זאת, ביקש בא-כוח העותר מבית משפט זה, כי יפסוק לעותר פיצוי בגין הסבל שנגרם לו בימים בהם שהה במעצר שווא, עד לשחרורו לאחר הגשת העתירה. המדינה מתנגדת לפסיקת פיצויים מעין אלה על ידי בית המשפט הגבוה לצדק, בטענה כי מקומו של סעד זה בערכאה הראשונה, אשר דנה בעניינו של העותר-המבקש. המדינה מסתמכת על סעיף 38 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-, סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז1977- והוראות תקנות סדר הדין הפלילי (פיצויים בשל מעצר או מאסר), התשמ"ב1982-.

בא-כוח העותר טוען כי מסמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק לפסוק פיצויים לעותר, שניזוק שלא כדין, מפעולת השלטון.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ואת נסיבות המקרה, הגענו למסקנה כי - מבלי לפגוע בזכויותיו של העותר על פי כל דין - אין הליך זה מתאים לפסיקת פיצויים בשל מעצר שלא כדין.

אי לכך, העתירה נמחקת ובקשת העותר לקבלת פיצוי נדחית.

ניתן היום, כ"ו בשבט תש"ס (2.2.2000).