אלחי אלמקייס נ' בית הדין הרבני הגדול ואח'

פסק-דין

השופט נ' הנדל:

מונחת לפנינו עתירה נגד החלטת בית הדין הרבני הגדול. ודוקו, ככלל צד אינו יכול להגיש עתירה לבית משפט זה נגד החלטת בית הדין הרבני האזורי, אלא מחובתו לנהל הליך ערעורי לבית הדין הרבני הגדול. או אז, העתירה תופנה נגד הגורם המתאים – הכרעת בית הדין הרבני הגדול.

בענייננו, בית הדין הרבני האזורי נקט עמדה שיש בה היבטים עקרוניים בסוגיה של השבת הוצאות בצורה זמנית גם כלפי העתיד. על ההחלטה האמורה הוגשה בקשת רשות ערעור. בית הדין הרבני הגדול הסביר מדוע אין לתת רשות ערעור. הובהרה ההתלבטות אם לדון בגוף הטענות, אך בסופו של דבר הוחלט להימנע מכך, גם כדי לקדם את ההליך מבחינה מעשית. כדברי בית הדין הרבני הגדול: "בית הדין האזורי טרם מיצה את מלאכתו".

כך או כך, עומדות בפני העותר דרכים שונות להעלות את טענותיו בסוגיה שבה הוא מעוניין כי בית משפט זה ידון. מנקודת מבט זו, ההכרעה ממנה הסתייג העותר – אף נכון להיום – טרם מיצתה את עצמה.

העתירה נדחית. לנוכח הנימוקים אין צו להוצאות.

ניתן היום, ד' באדר התשפ"א (16.2.2021).