אחמד סלימאן צובח סלימאן ו-4 אח' נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית ואח'

פסק-דין

העותרים מבקשים כי נורה למשיב 1 ליתן טעם מדוע הוא מאפשר סלילת כבישים באדמות העותרים ללא הסכמתם ומדוע לא נמצא מענה לפניות העותרים אל הרשויות בעניין זה. העותרים אף ביקשו כי יוצא צו ביניים האוסר על המשיב 1 או מי מטעמו להמשיך בסלילת הכביש.

מתגובת המשיבים לבקשה מיום 12.2.01, התברר כי במועד העתירה לא התבצעו עבודות סלילה באדמות שהעותרים טוענים לבעלות עליהם, לפיכך, נדחתה בקשת העותרים לצו ביניים. מההודעה שהוגשה מטעם הפרקליטות בתגובה לעתירה לצו על-תנאי עולה כי לטענת המשיבים, חלק ניכר של כ60%- מהאדמות שהעותרים טוענים לבעלות עליהן, הוכרזו כרכוש ממשלתי עוד בשנת 1983 ומנוהלות מאז על ידי הממונה על הרכוש הממשלתי. המשיבים הסכימו כי אם העותרים טוענים שיש להם זכויות קניין במקרקעין שהוכרזו כרכוש ממשלתי, הם יוכלו לפנות בעניין זה לועדת העררים הפועלת ביהודה ושומרון לפי הצו בדבר ועדות עררים (יהודה והשומרון) (מס' 172), תשכ"ח - 1967, בכפוף לזכותם של המשיבים להעלות כל טענה בתגובה לפניית העותרים לועדת העררים בעניין זה. בתגובה הודיעו העותרים על הסכמתם כי טענותיהם תישמענה בפני ועדת העררים.

בנסיבות אלה, משהתברר כי קיימת מחלוקת באשר לתשתית העובדתית עליה סומכים העותרים את עתירתם שראוי לבררה בפני הגופים המוסמכים לכך, ובהתחשב בהסכמת העותרים דין העתירה בשלב זה להדחות. זכויותיהם של העותרים לשוב ולעתור לבית משפט זה תעמודנה, אם יחול שינוי בתשתית העובדתית או המשפטית.

ניתן היום, ח' בניסן תשס"א (1.4.2001).

זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו

פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.