נטליה זדה ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

השופט א' גרוניס:

1.אביה החורג של העותרת 1 הינו יהודי. הוא עלה ארצה מקזחסטן עם אימה של העותרת ועם שני אחיה למחצה בשנת 1994. העותרת 1 הגיעה ארצה בשנת 1995 לביקור משפחתי. בשנת 1996 נישאה העותרת 1 לאזרח ישראלי בנישואים הידועים כ"נישואי פאראגווי". בשלב כלשהו נכנסה העותרת 1 ארצה יחד עם ביתה מנישואין קודמים, העותרת 2. לעותרות הונפקו אשרות שהייה זמניות והן החלו בהליך המדורג לקבלת אזרחות. בשנת 2002, משנודע כי העותרת 1 איננה מתגוררת עוד עם בעלה, לא חודשו אשרות השהייה של העותרות. בחודש פברואר 2005 פנו העותרות למשיבים בבקשה חדשה להסדרת מעמדן בישראל. משסורבה בקשתן ביום 9.8.05, הוגשה העתירה דנא. ביום 21.9.05 ניתנה החלטה לפיה התבקשו העותרות להבהיר האם עתירתן מכוונת לקבלת רישיון קבע או לקבלת אזרחות. בתשובתן הודיעו העותרות, כי הבקשה שבעתירתן היא לקבלת רישיון לישיבת קבע בארץ.

2.דין העתירה להידחות על הסף. עתירות הנוגעות להוצאות רישיונות לישיבת קבע, להבדיל מבקשה לקבלת אזרחות, דינן להתברר בבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. זאת, בהתאם לאמור בפרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (ראו, בג"צ 2208/02 סלאמה נ' שר הפנים, פ"ד נו(5) 950, 958-957). לרשות העותרות עומד, אם כן, סעד חלופי ולכן אין מקום להתערבותו של בית משפט זה.

3.העתירה נדחית אפוא על הסף וממילא נדחית הבקשה לצו ביניים.

ניתן היום, ו' בתשרי תשס"ו (9.10.05).