רשת גני הילדים של אגודת ישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח'

פסק-דין

השופט מ' מזוז:

1.עניינה של העתירה שלפנינו היא בסכסוך סביב הפחתת שכר הגננות עקב צעדי הבראה בהן נקטה העותרת ואודות משך תקופת ההפחתה.

2.בין העותרת, עמותה אשר מפעילה רשת גני ילדים, לבין גננות שהעסיקה בעבר, חלקן הן המשיבות בעתירה זו, התנהלו הליכים משפטיים מרובים בבתי הדין לעבודה, בבתי המשפט האזרחיים ואף בבית משפט זה ביושבו כבית דין גבוה לצדק. בהחלטה מושא העתירה קיבל בית הדין הארצי לעבודה בקשת רשות ערעור שהגישו הגננות וקבע כי הפחתת השכר תותר רק ביחס לתקופה עליה הגננות הסכימו, הסכמה שהתגבשה עקב הפחתת שכר בה נקטה העותרת ביחס לכלל עובדיה, אולם לא ניתן להפחית בשכר הגננות מעבר לתקופה המוסכמת. מכאן העתירה בה נטען, בין היתר, כי פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה סותר פסקי דין אחרים שניתנו על ידו ובכך מוביל לפגיעה בזכויותיה הדיוניות והמהותיות של העותרת.

3.לאחר שעיינתי בפסקי הדין של בית הדין האזורי והארצי לעבודה ובטענות העותרת, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין העתירה להידחות על הסף מבלי צורך לבקש את תגובת המשיבים.

כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה. התערבותנו בפסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה היא מצומצמת ושמורה למקרים חריגים בלבד, כאשר אמת מידה מרכזית להידרשות בית משפט זה לדון בעתירות נגד פסיקת בתי הדין לעבודה היא חשיבותה הציבורית הכללית של העתירה והשלכות הרוחב שנודעות לה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986); בג"ץ 369/15 וינקלר נ' בית הדין הארצי לעבודה (22.1.2015); בג"ץ 10226/17 הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה (10.7.2018)). המקרה דנן אינו בא בגדר אמות המידה האמורות ועל כן לא קמה הצדקה להתערבותנו בו. אין לפנינו שאלה כללית רחבה הטעונה הכרעתו של בית משפט זה, אלא טענות שכולן נטועות בסכסוך הקונקרטי בין הצדדים.

4.סוף דבר: העתירה נדחית על הסף. העותרת תישא בהוצאות לטובת המדינה בסך 3,000 ₪.

ניתן היום, י"ז בטבת התשע"ט (25.12.2018).