זכריה חסין בומך ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.עניינה של העתירה בבקשת העותר, אזרח מרוקו ורעייתו העותרת, אזרחית ישראל, כי ינתן לעותר מעמד בישראל במסגרת בקשה לאיחוד משפחות.

2.מתשובת המשיבים עולה כי העותר נכנס לישראל ביום 12.3.00 ואשרת השהייה ב/1 שהיתה בידו פגה ביום 20.6.02. מאז הוא שוהה בישראל שלא כחוק.

3.מתשובת המשיבים מיום 3.12.03 עולה כי לא הוגשה על ידי העותרים בקשה פורמלית לאיחוד משפחות, אף שהם הגיעו למשרדי המשיבים ובקשו שנישואיהם יירשמו בתעודת הזהות של העותרת.

4.עמדת המשיבים היא כי העותרים רשאים להגיש בקשה לאיחוד משפחות ויוכלו לעשות כן עם תום העיצומים המתקיימים עתה במשרד הפנים. הבקשה, באם תוגש, תיבחן לגופה ותינתן בגינה החלטה. כן מתחייבים המשיבים להימנע מהרחקת העותר מהארץ לא לפני חלוף 3 חודשים ממועד תום העיצומים במשרד הפנים.

5.באת כוח העותרים הגיבה לתשובת המשיבים באומרה כי תסכים למחיקת העתירה רק עם קבלת אישור לעבודה לעותר בישראל ותוך חיוב המשיבים בהוצאות.

6.בחנו את עיקרי העתירה על רקע עמדת המשיבים, ודעתנו היא כי יש לדחותה על הסף בשל היותה עתירה מוקדמת. על העותרים למצות את הסעד העיקרי והישיר העומד לרשותם בהגשת בקשה לאיחוד משפחות והמתנה להכרעת הרשות המוסמכת בענין זה. זכות הפנייה לבג"צ שמורה להם אם וכאשר תהא בידם עילה טובה לכך.

7.בצד החלטתנו לדחות את העתירה על הסף, אנו מורים למשיבים להימנע מגירוש העותר מישראל לא לפני חלוף 3 חודשים ממועד קבלת ההחלטה בבקשה לאיחוד משפחות, באם תידחה הבקשה, ובמקרה שהעותרים לא יגישו בקשה כלל – לא לפני חלוף 3 חודשים מתום העיצומים במשרד הפנים.

איננו רואים מקום ליתן צו להוצאות.

ניתן היום, י"ט בכסלו תשס"ד (14.12.03).