נאדיה כנאענה נ' בית הדין השרעי לערעורים באקה אלגרביה ואח'

פסק-דין

השופט י' אלרון:

לפנינו עתירה למתן צו על תנאי שיורה על פסלות בית הדין השרעי בעכו מלדון בהליך גירושין המתנהל בין העותרת לבין המשיב 3.

1.לטענת העותרת, משמש המשיב 3 בתפקיד מסדיר נישואין ("מאזון") בבית הדין השרעי בעכו, ומתוקף תפקידו הוא מקיים "קשר הדוק" עם אחד מהקאדים העובדים במקום, שאינו דן בהליך הגירושין בין הצדדים, וכן עם המזכירות הראשית בבית הדין. לשיטתה, קשר זה מעורר חשש ממשי למשוא פנים, ומשכך מתבקש בית המשפט להורות על קבלת העתירה, וליתן צו על תנאי המורה על פסלות בית הדין השרעי בעכו מלדון בהליך הגירושין, ועל העברתו לדיון בפני בית הדין השרעי בנצרת.

2.כעולה מטענות הצדדים בעתירה ובתגובה לה, טענת הפסלות נדונה בתחילה בפני המותב הדן בהליך הגירושין, ונדחתה. ערעור שהגישה העותרת לבית הדין השרעי לערעורים נדחה אף הוא, בנימוק שעצם עבודתו של צד להליך כמסדר נישואין בבית הדין אינה מהווה עילה לפסילת המותב או הערכאה הדנה בעניינו.

3.בתגובתם לעתירה, דוחים המשיבים 1-2 את טענות העותרת. לשיטתם, ובהתאם להחלטתם בבקשת הפסלות שהובאה בפניהם, נסיבות העניין אינן מגלות חשש למשוא פנים מצד הקאדי הדן בהליך הגירושין, ועל כן אין כל הצדקה להתערבות בית משפט זה.

4.דין העתירה להידחות על הסף.

5.כפי שנקבע לא אחת, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הדתיים, והתערבותו בהכרעותיהם שמורה "למקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהענין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר שנקבעו בפסיקת בית משפט זה" (ראו: בג"ץ 8638/03 אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ''ד סא(1) 259, 271 (2006)). כלל אי-התערבות זה, נכון גם לעניין גדרי ההתערבות בהחלטות בתי הדין השרעים בעניין פסלות קאדי (ראו והשוו: בג"ץ 1923/91 רוזנצויג נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה, פ"ד מו(2) 1, 11-10 (1991)).

6.לאחר עיון בנימוקי העתירה, אנו סבורים כי העתירה דנן אינה באה בגדרם של אותם החריגים המנויים לעיל המצדיקים את התערבותנו.

7.בדומה לכללים החלים על שופטי בתי המשפט, מורים כללי הפסלות בעניינם של קאדים כי עילת פסלות תתעורר מקום בו קיים "חשש ממשי למשוא פנים" או בהתקיים אחת מעילות הפסלות הספציפיות המנויות בחוק (ראו: סעיף 6ב לחוק הקאדים, התשכ"א-1961; סעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984; וכן יגאל מרזל דיני פסלות שופט 380-379 (2006)).

8.בחינתן של נסיבות העניין מבעד לכללים האמורים, מגלה כי אין בטענות העותרת ממש. "הקשר ההדוק" לו טוענת העותרת, אינו נוגע לקאדי הדן בהליך הגירושין, אלא לקאדי אחר הדן בבית הדין השרעי בעכו. במצב דברים זה, טענתה כי הקרבה האמורה, ככל שזו קיימת, משפיעה על המותב הדן בעניינה, אינה באה בגדרן של עילות הפסלות המנויות בחוק. המדובר בטענה לקיומו של קשר עקיף ורופף, אשר אין בו כדי להצביע על חשש בעל משקל לפגיעה באובייקטיביות השיפוטית, לעורר משוא פנים, או כדי לפגום במראית פני הצדק. משכך, העתירה אינה מגלה עילה להתערבותנו.

9.אשר על כן, העתירה נדחית בזאת.

ניתן היום, א' בשבט התשע"ח (17.1.2018).