עטא זקארנה נ' שירות בתי הסוהר

פסק-דין

השופט מ' מזוז:

1.העותר הוא אסיר המרצה משנת 1998 מאסר עולם אשר נקצב ל-35 שנים. העותר מרצה את עונשו בבית הסוהר אשל (להלן: בית הסוהר). ביום 26.4.2018 הגיש העותר עתירה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כנגד שירות בתי הסוהר, במסגרתה טען כי ברצונו להפסיק לעשן וכי מרפאת בית הסוהר מסרבת לספק לו טיפול תרופתי בתשלום להפסקת עישון .

2.ביום 18.6.2018 דחה בית המשפט המחוזי (השופט א' משניות) את עתירתו בעת"א 51381-04-18. על פי הרופאה המחוזית, הטיפול המבוקש ניתן על פי מרשם רפואי ובהתאם להנחיות משרד הבריאות על הטיפול להיות מלווה בהדרכה ובסדנא מתאימה אשר אינם ניתנים בבית הסוהר. הצורך בטיפול משולב נובע מהנחיות חדשות יחסית של משרד הבריאות. לכן, למרות שבעבר אושר לעותר לרכוש מכספו את הטיפול התרופתי, משנקבעו ההנחיות החדשות, לא ניתן לאשר לו לעשות כן. בנסיבות אלה לא מצא בית המשפט המחוזי כי נפל פגם בהתנהלות שירות בתי הסוהר אשר מצדיק את התערבותו.

3.ביום 15.11.2018 הגיש העותר עתירה שכותרה "עתירה לבג"ץ" לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. ביום 26.12.2018 הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למחיקת העתירה, בה נכתב שהעתירה הוגשה לבית המשפט המחוזי בטעות וכי כוונת העותר הייתה להגישה לבית המשפט העליון כערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

4.ביום 26.12.2018 התקבלה בבית המשפט העליון עתירתו של העותר שמונחת לפני כעת. העותר אינו מיוצג. בעתירה הנוכחית נכתב כי ברצונו של העותר לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 18.6.2018.

5.בין אם התכוון העותר לעתור לבית הדין הגבוה לצדק על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובין אם התכוון לערער עליו, דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית המשפט הגבוה לצדק לא יושב כערכאת ערעור על החלטותיהן של הערכאות המוסמכות (בג"צ 1258/06 יזבק נ' נציב בתי הסוהר (27.2.2006)). ככל שהתכוון העותר להשיג על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניינו, היה עליו לעשות זאת בדרך של בקשת רשות ערעור מבית המשפט העליון (סעיף 62ג לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971). משלא עשה כן ונוכח העובדה שערעורו הוגש באיחור ניכר, אין להידרש לו.

6.אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.

ניתן היום, י"ט בטבת התשע"ט (27.12.2018).