יוסף קוסטינר נ' "ויצו" - הסתדרות העולמית לנשים ציוניות

פסק-דין

השופט מ' חשין:

העותר, מחנך ומורה, עבד בשירותה של המשיבה שנים רבות. עם פרישתו לגימלאות בשנת 1996 נתגלה לו לראשונה, לדבריו, כי זכויותיו נפגעו במרכיבי שכר אחדים. משנמצא לו כן, תבע העותר את המשיבה לדין בבית-הדין לעבודה. בגלגולו של ההליך במערכת בתי-הדין לעבודה הגיעו בעלי-הדין להסכמה ביניהם בנושא התביעה, ובית-הדין הארצי לעבודה החליט ליתן תוקף של פסק-דין לאותה הסכמה. בתיתו תוקף כך להסכמה של בעלי-הדין דחה בית-הדין את הערעור אשר היה תלוי ועומד לפניו מטעמו של העותר.

העותר לא שבע נחת מפסק-הדין ועל-כן הגיש בקשה לבית-הדין בטוענו כי ההסכמה בין בעלי-הדין הייתה בה "פגיעה בצדק ובזכויות העותר". בית-הדין הארצי לעבודה החליט לדחות את הבקשה בקובעו כי "לאחר שפסק-הדין הפך להיות חלוט, לא יעשה בו בית-הדין כל שינוי ויש לקיימו ככתבו וכלשונו".

על החלטה זו האחרונה העתירה שלפנינו, ובקשת העותר היא כי נורה על ביטולה.

דין העתירה דחייה. כידוע, אין הבג"ץ מתערב בהחלטת בית-הדין הארצי לעבודה אלא בנסיבות מיוחדות, ונסיבות מעין אלו לא הוכחו לפנינו. פסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה ניתן על יסוד הסכמה שהושגה בין בעלי-הדין, ואם טענת העותר היא - וזו היא ככל הנראה טענתו - כי אותה הסכמה מטעמו ניתנה תוך פגיעה שלא כדין בזכויותיו - חייב הוא למצוא דרכו במקום אחר ולא לפנינו. למען הסר ספק נמהר ונוסיף כי לא אמרנו שיש ממש בטענות העותר; כל שאנו אומרים אינו אלא שגם אם מוקנית לו לעותר זכות כלשהי לתקיפת פסק-דינו של בית-הדין הארצי לעבודה מן הטעם שהוא מעלה בעתירתו - וכאמור, לא אמרנו כן - כי אז הבג"ץ אינו המקום בו יכול הוא וזכאי להעלות טענותיו.

העתירה נדחית.

היום, א' כסלו תשס"ג (6.11.02).

שופטשופ טתשופט