מחמד עיסא ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן:

עניינה של העתירה שלפנינו הוא בבקשת העותרים כי נורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יוענק לעותרת 2 (להלן: העותרת) היתר כניסה לאזור יהודה ושומרון לצורך שהיית קבע.

העותרת, אזרחית ירדן המתגוררת בעמאן, נישאה ביום 16.8.1997 לעותר 1 (להלן: העותר) תושב הרשות הפלסטינית המתגורר בעיר ג'נין. על פי הנטען בעתירה, העותרים פנו אל הרשות הפלסטינית בבקשה למתן היתר לשהיית קבע מתוקף נישואין לתושב האזור ביום 5.2.2007 (נספח ה' לבקשה). עוד מציינים העותרים כי פנייתם לשגרירות ישראל בירדן בשנים 2001 ו-2002 בבקשת אשרה להיכנס לישראל נענתה בשלילה.

בתגובתו, מציין בא כוח המשיב כי דין העתירה להידחות על הסף משעה שלא הועברה על ידי הרשות הפלסטינית בקשה לרשיון ישיבת קבע עבור העותרת. עוד נטען כי כל טענות של העותרים בדבר פנייתם לשגרירות ישראל בירדן, לוקות בשיהוי כבד.

לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיב, מצאנו כי דין העתירה להידחות על הסף.

כפי שנקבע לא אחת בבית משפט זה (בג"ץ 5898/06 אברהים נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (16.8.2006) וראו הפניות שם), הסמכות לאישור איחוד משפחות באזור נתונה לרשות הפלסטינית בכפוף לאישור ישראל וזאת על סמך סעיף 28 לנספח האזרחי להסכם הביניים בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית. העתירה דנן עוסקת בשלב מתן האישור לאיחוד משפחות על ידי הצד הישראלי, אולם תנאי מקדים לשלב זה הוא פנייתה של הרשות הפלסטינית אל הצד הישראלי בבקשה לאשר את איחוד המשפחות. ואילו בענייננו, ככל הנראה פנו העותרים אל הרשות הפלסטינית אולם כפי שעולה מתגובת המשיבים, לא נמצאה כל פניה מצד הרשות הפלסטינית לצד הישראלי.

טענתם של העותרים בעניין פנייתם לשגרירות ישראל בירדן לוקה בשיהוי, מה גם שלאור ההליך הקבוע לאיחוד משפחות באזור, הפנייה לשגרירות אינה ההליך המתאים לצורך קבלת היתר שהייה של קבע.

אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף.

ניתן היום, כ"א בשבט התשס"ח (28.1.2008).