יוסף נוף נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

השופט א' גרוניס:

1.בפנינו עתירת אסיר, אותה הגיש בעצמו, שעניינה רצונו של העותר למנוע מהמשיב 3, שירות בתי הסוהר, מלהתערב בשביתת הרעב בה הוא נוקט.

2.העותר מרצה עונש מאסר בכלא איילון זה כ- 11 שנים. ביום 21.12.10 הכריז העותר על שביתת רעב מלאה כמחאה על סירובו של המשיב 3, כך נטען בעתירה, להעבירו לתוכנית שיקומית כהכנה לשחרורו ממאסרו. על פי הנטען בעתירה, קיימת החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי, מחוז מרכז, משנת 2007, שעניינה זכותו של העותר לשבות רעב כצעד מחאה. ההחלטה לא צורפה לעתירה. בהחלטה, כך נטען בעתירה, הכיר בית המשפט בזכותו של העותר לשבות רעב והורה לשירות בתי הסוהר להתערב בשביתת הרעב אך ורק על מנת לשמור על חייו של העותר. עתה מבקש העותר מבית משפט זה להרחיב את ההחלטה הקודמת ולהכיר בזכותו לשבות רעב אף ללא מעקב רפואי ואפילו במחיר חייו. העותר מבקש מבית המשפט כי יורה לשירות בתי הסוהר שלא להאכילו בכוח, אפילו תהא סכנה לחייו. יצוין, כי על פי הודעת העדכון של העותר מיום 27.12.10, הכריחו אותו אנשי שירות בתי הסוהר לשתות מרק ביום 24.12.10.

3.דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 קובע, כי אסיר רשאי להגיש עתירה לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו הוא מוחזק בכל עניין הנוגע למאסרו. עתירה זו נוגעת למאסרו של העותר ועל כן עליו להגיש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי. משהעותר יכול לקבל סעד בערכאה אחרת, יש לדחות את העתירה דנא על הסף (ראו, בג"צ 3329/06 מסרארווה נ' שר המשטרה (לא פורסם, 30.4.06), ורבים אחרים). נוסיף, כי בנסיבות העניין אין כל סיבה להיעתר לבקשתו של העותר שימונה פרקליט שייצגו בהליך שבפנינו.

4.העתירה נדחית על הסף בלא שנתבקשה תגובה.

ניתן היום, כ"ב בטבת התשע"א (29.12.2010).