רונן בן משה רשל נ' מדינת ישראל

פסק-דין

ב בית המשפט העליון

ע"פ 9593/01

בפני: כבוד הנשיא א' ברק

המערערים:

1.רונן בן משה רשל 2. אמ.טי.אר.אר השקעות וניירות ערך בע"מ

נגד

המשיב ה: מדינת ישראל

ערעור על החלטה בבקשה לפסילת שופטת בית

משפט השלום בתל-אביב-יפו מיום 3.12.2001

בתיק פ. 6327/98 שניתנה על ידי כבוד

השופטת י' אמסטרדם

תאריך הישיבה: כ"ב בכסלו תשס"ב (7.12.01)

בשם המערערים 2-1: עו"ד אביגדור פלדמן

בשם המשיבה: עו"ד חובב ארצי

פסק - דין

המערערים ביקשו להזמין מחדש שני עדי תביעה לחקירה נגדית. הבקשה באה עם מינויו של סניגור חדש למערערים. התביעה השאירה ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט. בית המשפט דחה הבקשה (להלן - החלטת הסירוב). על רקע זה באה בקשת הפסילה. בית המשפט דחה הבקשה. מכאן הערעור בפני. נטען - הן בפני בית המשפט שנתבקש לפסול עצמו והן בפני - כי החלטת הסירוב מצביעה על כך שבית המשפט גיבש עמדתו להרשעת המערערים וזה הטעם לכך ששוב אין צורך בשמיעה נוספת של העדים.

עם פתיחת הדיון שאלתי את בא-כוח המערערים, "מהי עילת הפסלות". תשובה מניחה את הדעת על כך לא קיבלתי. יתכן והחלטת הסירוב היא מוטעית. יתכן והיא נוקשה מדי. אך אין להסיק ממנה - על פי אמות מידה אובייקטיביות - כי בית המשפט גיבש עמדה שלילית כלפי המערערים. מטעם זה, דין הערעור להידחות. כפי שציינתי פעמים רבות, אין להפוך את הליך הפסילה להליך ערעור על החלטות ביניים. למותר לציין, כי אין בהחלטתי זו כל נקיטת עמדה באשר להחלטת הסירוב. גם בפני חזר בא-כוח המשיבה על עמדתו, כי עניין זה נתון לשיקול דעת בית המשפט, ויתכן כי ניתן לשקול בעניין מחדש. אך זהו עניין לבית המשפט, והוא חורג מסמכות ערעור זה.

הערעור נדחה.

ניתן היום, כ"ב בכסלו תשס"ב (7.12.2001).