GOMEZ NALBA נ' מדינת ישראל - משרד הפנים

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

העותרת (אזרחית פיליפינית) נכנסה לישראל בהיתר במועד שלא צוין בעתירה כדי לעסוק בסיעוד (להשלכות הגשת עתירה הלוקה בחוסר פירוט קיצוני ראו בג"צ 5498/03 מקמל נ' שר הביטחון, פ"ד נז(6) 97). בהמשך הגישה העותרת בקשה למקלט מדיני, ונדחתה על ידי משרד הפנים בהחלטה מנומקת (ביום 4.1.2011; להלן החלטת משרד הפנים). בעתירה הוצגו שלל טענות כלפי יחסה של מדינת ישראל לעובדי סיעוד זרים, בעניין נוהל שכותרתו "טיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל" (אשר בניגוד לנטען, לא צורף לעתירה) ובעניינה של העותרת בפרט. ואולם, בנסיבות לא היה מקום להגשת העתירה ואין להיעתר לה.

כפי שנאמר בעתירה עצמה, כלפי החלטת משרד הפנים הוגשה (כבר ביום 6.1.2011) עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים מרכז (עת"מ 11935-01-11). עיון ביומן בית המשפט מעלה, כי לעת הזאת קבועה העתירה לדיון ליום 15.2.2011 (בפני השופטת מרוז). לא היה מקום איפוא להגיש את העתירה שלפנינו; העותרת אף לא ניסתה להסביר מדוע היה מקום להגשתה. תמוהה אף יותר היא הבקשה לצו ביניים, וכן הבקשה "להורות לבתי המשפט המחוזיים... לתת צווי ביניים" - שעה שביום 6.1.2011 נתן בית המשפט לעניינים מינהליים (השופט יעקב) החלטה, לפיה "עד להחלטה אחרת לא יורחק העותר מן הארץ". כל זאת מבלי להיכנס לגופן של הטענות בדבר הזכאות למקלט מדיני, אשר נטענו ללא כל פירוט או ביסוס; וללא התייחסות לנימוקי החלטתו של משרד הפנים. ובטרם חתימה, לא למותר לציין כי באשר לעובדי סיעוד נהג המחוקק רוח ליברלית של הארכת רשיונות ישיבה (ראו סעיף 3א(ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952). סוף דבר, אין בידינו להיעתר לעתירה.

ניתן היום ג' באדר א' תשע"א (7.2.2011).