ח"כ אורי יהודה אריאל נ' ממשלת ישראל ואח'

פסק-דין

השופטת ד' ביניש:

בעתירה שבפנינו מבקש העותר, חבר כנסת מטעם מפלגת "תקומה", כי נורה למשיבים לנמק מדוע לא ימנעו מהעלאת הצעת חוק ישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 (להלן: הצעת החוק) להצבעה בקריאה ראשונה במליאת הכנסת וזאת עד לתקצובה המלא של כלל העלות הכרוכה בביצוע החוק המוצע בהצעת חוק זו. כן מבקש העותר צו ביניים המורה למשיבים להימנע מהעלאת הצעת החוק להצבעה בקריאה ראשונה עד להכרעה בעתירה. יצוין כי העתירה הוגשה היום בשעות הצהריים וכי הצעת החוק אמורה לעלות על שולחן הכנסת היום בשעה 17.00 לערך.

העותר טוען בעתירתו כי העלות של ישום החוק המוצע בהצעת החוק תהא כ- 5 מיליארד ₪ ובהצעת החוק צוין מקור תקציבי לסך של 2.2 מיליארד ₪ בלבד. לטענת העותר מדובר בפער משמעותי שיש לו השלכה מהותית על תקציב המדינה ועל כן אין לאפשר את העלאת הצעת החוק לקריאה ראשונה. עוד טוען העותר כי העלאת הצעת החוק ללא הצבעה על מקור תקציבי מתאים הינה מנוגדת לסעיף 39א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985.

דין העתירה להידחות על הסף. כבר נפסק לא פעם כי, ככלל, בית משפט זה יימנע מלהתערב בהליכי חקיקה כל עוד הם נמשכים ומקומן של הטענות הנוגעות להצעת חוק הוא בפני הכנסת. הביקורת השיפוטית על דברי חקיקה תתקיים, בדרך כלל, רק לאחר סיום הליכי החקיקה (ראו: בג"צ 761/86 מיערי נ' יושב ראש הכנסת, פ"ד מב(4) 868 וכן: בג"צ 10703/02 המועצה לשיווק פרי הדר נ' ממשלת ישראל (לא פורסם) ופסקי הדין המוזכרים שם). הענין שלפנינו אינו נמנה בין אותם מקרים יוצאי דופן המצדיקים את התערבותנו בהליך החקיקה ועל כן דין העתירה להידחות.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ניתן היום, י"ט בחשון התשס"ה (3.11.2004).