אלעד זלס ואח' נ' עזבון המנוח מאדכי חי ז"ל ואח'

פסק-דין

1.מוסכם על בעלי הדין, כי לאור הסכום שנפסק לטובת המשיבים במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 2.12.01 (כב' השופט מ' גל), הרי שמבחינה עקרונית בא המקרה דנא בגדר הוראת תקנה 6(ג) לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח-1987 (להלן - התקנות). המחלוקת בענייננו נוגעת לשאלה, האם הקביעה בפסק הדין לפיה יישאו המבקשים (הנתבעים) בכל הוצאותיהם של המשיבים (התובעים), מתייחסת אף לאותו חלק של האגרה אשר בו נדרשים המשיבים לשאת מכוח תקנה 6(ג) לתקנות. בהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור שלפניי, נתן בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' שפירא) תשובה חיובית על השאלה הנזכרת. סבורני, כי בקביעתו זו נתפס בית משפט קמא לכלל טעות. הדעת נותנת, כי אילו ביקש בית המשפט המחוזי לסטות מן ההסדר החקיקתי החל בעניין תשלום האגרה, היה מורה על כך באופן מפורש. משלא כלל פסק הדין התייחסות כלשהי לזהות הגורם אשר ישא בתשלום האגרה, הרי שיחול ההסדר הרגיל בעניין זה. יצוין, כי פסק הדין לא כלל פירוט של הסכום הסופי בו יחובו המבקשים. בעובדה זו יש כדי לחזק את המסקנה, לפיה אין לראות בקביעה לעניין ההוצאות משום התייחסות כלשהי לסוגית האגרה. לאור האמור, איני נדרש כלל לסוגית סמכותו של בית המשפט לסטות מהוראותיה של תקנה 6(ג) לתקנות.

2.החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. הערעור מתקבל והחלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת. הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך הכרעה בבקשתם החלופית של המשיבים למתן פטור מאגרה. כמובן שאין בכך משום הבעת דעה כלשהי באשר לבקשה כאמור. המדינה תזומן כמשיבה בבקשה זו. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן היום, י"ד באדר תשס"ו (14.3.06).