קצין התגמולים נ' סעדיה בנימין

פסק-דין

החלטנו לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

הועדה הרפואית העליונה קבעה למשיב דרגת נכות בברך ימין וכף רגל ימין בשעור של 1% לפי פרט 35(1) (א) לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) תש"ל1969-.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיב במובן זה שדרגת הנכות תוקנה ל- 10% בכל אחד משני הפריטים וזאת לפי פרט 35(1) (ב) והכל לצמיתות.

על כך ערעורו של קצין התגמולים.

לטענת קצין התגמולים, בית המשפט המחוזי דן והכריע בענין רפואי שמחוץ לתחום ידיעתו ומומחיותו והוא בגדר מומחיותה המקצועית וסמכותה הבלעדית של הועדה הרפואית העליונה.

לדעתנו צדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו, שאין בה קביעות רפואיות עצמאיות, אלא יש בה יישום התקנה המתאימה לקביעות הרפואיות אותן קבעה הועדה.

המשיב הוא קטוע רגל שמאל מזה 30 שנה. תלונותיו נשוא הדיון בועדה הן על כאבים בברך ימין בכף הרגל ובגב תחתון. אשר לגב התחתון קבעה הועדה כי אין לממצאים קשר לנכות המוכרת וקביעה זו אינה בדיון. הועדה הסכימה כי לנבדק יש כאבים כפי שתיאר וקבלה באופן עקרוני שמדובר בנכות מוסבת. משכך, היה עליה להתיחס לקביעות אלה כמשפיעות על כושר הפעולה הכללי של המשיב, מה עוד, שנמצאו ראיות מהימנות בדבר השפעה כזו.

אשר על כן צדק השופט קמא בישמו על המקרה הנדון את פרט 35(1) (ב) ולא פרט 35(1) (א) לתקנות.

הערעור נדחה.

המערער ישלם למשיב הוצאות בסך 5,000 ש"ח.

ניתן היום, ה' בחשון התשנ"ח (5.11.97).