גיורא מיוחס נ' Shalant Joseph ואח'

פסק-דין

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא ג' גינת), אשר דחה בקשה למחיקת תביעה על הסף מחמת אי תשלום אגרה.

2.החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פיה. תביעת המשיב 1 (להלן - המשיב) נגד המבקש ונגד המשיבה הפורמאלית הוגשה ביום 16.10.06. כעבור כשנתיים, ביום 27.10.08, הגיש המבקש בקשה למחיקת התביעה על הסף מחמת אי תשלום אגרה מספקת. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה על הסף בשל השיהוי הניכר בהגשתה. מעיון בתשובת המשיב לבקשת רשות הערעור עולה, כי במקרה דנא נקט המבקש הליכים שונים, אשר הובילו לדחייה משמעותית בשמיעת התביעה לגופה. נראה, כי התנהלות זו של המבקש הובילה את בית המשפט המחוזי להכריע בבקשה כפי שעשה. עם זאת, אינני סבור כי החלטת בית המשפט המחוזי נותנת משקל מספיק לאינטרס המדינה בגביית אגרה. כידוע, בעלי הדין העיקריים בענייני אגרה הם התובע והמדינה, אשר גובה את כספי האגרה (ע"א 10537/03 מדינת ישראל (הנהלת בתי המשפט - המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות) נ' יש-גד תעשיות לתשתיות (1993) בע"מ, פ"ד נט(1) 642 (2004)). דחיית הבקשה על הסף, מבלי שתשמע עמדת המדינה, עלולה לגרום נזק כספי לקופת המדינה. הפתרון הראוי אם כך, הינו החזרת הדיון בשאלת האגרה לבית המשפט המחוזי, אשר ישמע את עמדת המדינה בנושא. התנהלותו של המבקש בהליך תבוא לידי ביטוי באמצעות חיובו בהוצאות לטובת המדינה. אין מניעה שהתיק ימשיך להתנהל בבית משפט קמא לגופו בד בבד עם בחינת השאלה בדבר האגרה.

3.ערעור המבקש מתקבל אפוא. הדיון בבקשה בעניין האגרה יחזור לבית המשפט המחוזי, אשר יצרף את המדינה כצד להליך. עם זאת, לאור התנהלות המבקש יישא הוא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 10,000 ש"ח.

ניתן היום, י"ט באייר התשס"ט (13.5.09).