הסנה ואח' נ' מוחמד קנוואת

פסק-דין

השופט א' ריבלין:

המשיב נפגע בתאונת דרכים בעת שנהג במכוניתו. את נזקיו הוא תבע מידי המערערות שביטחו את השימוש ברכב. בית המשפט פסק לו פיצויים וכנגד פסיקה זו מופנה הערעור.

בפי המערערות טענות כנגד עצם החבות וכנגד גובה הפיצוי. המשיב, בהודעת ערעור שכנגד, טוען כנגד מיעוט הפיצויים שנפסקו לו וכנגד דרך ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי. המערערות טוענות כי המשיב אינו זכאי לפיצויים בשל שגרם לתאונה במתכוון בעת שבחר לנהוג תחת השפעת משקאות אלכוהוליים אף שידע שהדבר מגביר את תופעות הלוואי של הסוכרת ממנה סבל. כן טענו כי התאונה בה נפגע היא תאונת עבודה המזכה את המשיב בתגמולים נוספים בני ניכוי. טענה זו האחרונה נדחתה על ידי בית המשפט קמא ובקביעה עובדתית זו אין להתערב. אין פגם גם בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין המשיב נופל בגדר משוללי הזכאות לפיצויים כאמור בסעיף 7 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

אשר לגובה הפיצויים גם בעניין זה אין מקום להתערב בפסיקת בית המשפט המחוזי. אף כי פסק דינו של בית המשפט קמא מתפרס על פני יריעה רחבה נותר הדיון בשאלה זו במסגרת הוראת סעיף 4(ג) לחוק הפיצויים, וסך כל הפיצויים שנפסקו אינו חורג בשיעור מהותי מסכום ההצעה שעמדה בפני הצדדים בתחילת הדיון. גם לגוף הדברים קשה להצביע על טעות בסכום הפיצויים שנפסק ובדרך בה נפסק. אין להתערב גם בשיעור שכר הטרחה שנפסק בבית המשפט המחוזי בהתחשב ביריעה הרחבה על פניה נפרש הדיון. לפיכך דין הערעור ודין הערעור שכנגד להידחות. זאת – בסייג אחד: בית המשפט המחוזי "הקפיא" סכום של 300,000 ש"ח עד לברור זכאותו של המשיב לקבל קצבת שירותים מיוחדים מן המוסד לביטוח לאומי בגין נכותו. המערערות טוענות כי המשיב לא מיצה את זכויותיו בעניין זה משלא השיג על קביעת המוסד לביטוח לאומי כאילו אינו זכאי לקצבה כזו. בעניין זה רשאים הצדדים לשוב ולפנות לבית המשפט המחוזי כפי שנקבע בפסק הדין שניתן על ידו. טענותיהם של שני הצדדים בעניין זה תשמענה בפני בית המשפט המחוזי שיכריע בשאלת הסכום האמור.

בכפוף לכך נדחים הערעור והערעור שכנגד. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"א בטבת תשס"ג (26.12.2002).