דוד נח ואח' נ' "אררט" - חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק-דין

המערערים הגישו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דין חלקי של בית-משפט השלום. בקשה זו נדחתה מהטעם שלא צורף אליה תצהיר לאימות העובדות. לפיכך חזרו המערערים והגישו את הבקשה, הפעם בלוויית תצהיר ובלוויית בקשה להתיר את צירופו. הן הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור והן הבקשה להתיר לצרף את התצהיר שהוגש באיחור נדחו, מהטעם שהבקשה הקודמת להארכת המועד נדחתה, "ועל כן היא בגדר סוף פסוק". לאחר עיון בתגובת המשיבים הנני מחליט לדון בבקשה כבערעור שהוגש לאחר נטילת רשות כדין, ולקבל את הערעור.

בהיעדר חשש לפגיעה במשיבים או טעם מיוחד אחר, לא היה רשאי בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשות רק מן הטעם שבקשה קודמת דומה נדחתה בשל ליקוי דיוני. "ההחלטה בהליך ביניים קודם אינה מהווה מעשה בית דין, וכן אין הצדקה כי דחיית בקשה קודמת בשל ליקויים דיוניים תחסום את דרכה של המשיבה הראשונה לטעון ולהוכיח את טענותיה האמיתיות עליהן היא מבססת את תביעתה" (רע"א 3070/00 בית חולים של המשפחה הקדושה בנצרת נ' עולה סמארה ואח' תק-על 2000(2), 289; וראה גם ספרה של נ' זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי (1991), בעמ' 245, 262).

התוצאה היא אפוא, כי הערעור מתקבל במובן זה שהבקשות מוחזרות לבית המשפט המחוזי על מנת שיחליט בהן לגופן. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, ז' באלול תשס"א (26.8.01).