בנק לאומי לישראל בע"מ נ' קניגסברג שרון ואח'

פסק-דין

בעקבות הערות בית משפט זה, הסכים ב"כ המשיבים לראות את החלטת הרוב בבית המשפט המחוזי, שניתנה מפי השופט ח' אריאל, כמבוטלת בשל נימוקיה המשפטיים.

הערותינו נגעו לאופן בו פירשה דעת הרוב את סעיף 55(ג) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג1973-. בית המשפט דייק בלשון ההוראה -

"הפטיר הנושה את אחד החייבים מן החיוב, כולו או מקצתו... הופטר גם השני באותה המידה, זולת אם משתמעת מן ההפטר כוונה אחרת".

בקבעו, כי השארת החיוב של החייב השני על כנה, למרות ההפטר לחייב הראשון, חייבת להשתמע מההפטר עצמו. מסקנתו היתה כי בנסיבות המקרה, שבו המשך החיוב נובע מהסכם הערבות (סעיף 6 להסכם הערבות), ולא מההפטר עצמו, אינו ממלא אחר דרישת סעיף 55(ג) לחוק החוזים.

פרשנות זו אינה נראית לנו. כאשר בהסכם בין הנושה לערב נקבע במפורש שהפטר לערב אחר אינו משפיע על הערבות הנוכחית, אין להיזקק כלל להוראת סעיף 55(ג) לחוק החוזים. די בהתנאה מפורשת ביחסים בין הצדדים לערבות אחת כדי שערבות זו לא תיפגע על ידי הפטרו של ערב אחר.

אי לכך, החלטת הרוב בבית המשפט מציעא מתבטלת, ואנו מחזירים לו את הדיון כדי שידון בכל הטענות האחרות שהועלו לפניו, שלגבי אף אחת מהן לא ניתנה החלטה אופרטיבית; והוא לאחר שישמע טענות נוספות.

אין צו להוצאות.

ניתן היום טז בטבת תשנ"ח (14.1.98).