גניה לובינסקי ואח' נ' יצחק וידיסלבסקי ואח'

פסק-דין

בית משפט השלום נתן פסק-דין בו הורה על פינוי הנכס על-ידי המשיב מחמת נטישה. על פסק דין זה הוגש ערעור אולם לא נתבקש ולא ניתן צו עיכוב ביצוע. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המשיב בכל הנוגע לנטישה וקיבל אותו באופן חלקי בהעניקו למשיב סעד מן הצדק לפיו יבוטל צו הפינוי אם המשיב ישלם למערערים סך של 40,000 ש"ח תוך 60 יום.

בפנינו שתי בקשות: האחת, בקשה על פי תקנה 455 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984-, להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על-מנת ש"יכריע בשאלות שהינן מהותיות למתן החלטה נכונה במשפט לגופו של עניין". השאלות העובדתיות, לפי הטענה, הן, כי לאחר פסק-דינו של בית משפט השלום ולפני שמיעת הערעור ומשלא נתבקש ולא ניתן צו עיכוב ביצוע, הושכרה הדירה על-ידי המבקשים ואין הם יכולים עוד להחזיר למשיב את הדירה. טענה זו לא הובאה בפני בית המשפט המחוזי כלל והיא מועלית לראשונה כאן. די בכך כדי לדחות את הבקשה. יצוין עם זאת שספק אם יש מקום להביא עובדות אלה בפני בית המשפט המחוזי ולהתחשב בהן לצורך הכרעה בערעור ואם בית משפט הוא הפורום הנכון לברור עובדתי שענינו עובדות שאירעו לאחר פסק-דין ושלפי הטענה פוגעות באפשרות לממש את פסק-הדין.

ב"כ המבקשים ציין כי אם בקשתו זו תידחה, מבקש הוא לבטל את בקשת רשות הערעור.

אשר על כן, נדחות בזה בקשת רשות הערעור וכן הבקשה שהוגשה במסגרתה.

המבקשים ישלמו למשיב הוצאות בסך 7,500 ש"ח.

ניתנה היום, כ"ה בתשרי תש"ס (5.10.99).