ישראל גולדברג נ' ברוך מקל

פסק-דין

רואים אנו בקשה זו כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

פרקליט המשיב לא הגיש תשובה לבקשה לרשות לערער ולא ראינו עילה להתיר לו הגשת התשובה באיחור.

דין הערעור להתקבל. כבר מלכתחילה יכול היה הבורר להמשיך בבוררות מהשלב שאליו הגיעה, ועל כל פנים הוא נתן למשיבים הזדמנות ראויה להגיב באופן מפורט הן לענין זה והן לענין הבוררות כולה, אך המשיבים לא ניצלו את ההזדמנות שניתנה להם. גם כאשר נתן הבורר למשיבים מועד (אולי קצר מדי) של 15 ימים להגשת סכומיהם הוא תיקן את הדבר והאריך להם את המועד להגשת הסכומים אך הם לא ניצלו הזדמנות זו.

בנסיבות אלה אנו סבורים שבית המשפט המחוזי שגה כשסבר שקמה למשיבים עילת ביטול של פסק הבוררות.

אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ומאשרים את פסק הבוררות למעט לענין חיובה של רחל מקל.

המשיבים ישלמו למבקש-המערער שכר טרחת עו"ד 30,000 ש"ח בשתי הערכאות.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשס"א (17.7.2001).