מקס איט פיננסים בע"מ (לשעבר לאומי קארד בע"מ) נ' עו"ד אברהם אלעד גריינר

פסק-דין

1.מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ת"צ 24573-11-16, כבוד השופט י' קינר) מיום 7.7.2021. במסגרת החלטה זו התקבלה בקשה לאישור תובענה כייצוגית כנגד המבקשת, מקס איט פיננסים בע"מ (לשעבר לאומי קארד בע"מ), בגין גביית עמלת דמי כרטיס אשראי מבלי להקדים לה הודעה בדבר סיום הטבת הפטור מדמי הכרטיס כנדרש בסעיף 5(ב) לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), התשנ"ב-1992 (להלן: החלטת האישור ו- מקס, בהתאמה).

בקשת רשות הערעור נסבה על סוגיה נקודתית בהחלטת האישור הנוגעת לטענת הגנה מטעם מקס, שלפיה יש להפחית משווי הנזק הלכאורי שנגרם למחזיקי כרטיס האשראי את שיעור טובת ההנאה שהפיקו מהשימוש בו; בפסקה 58 להחלטת האישור דחה בית המשפט המחוזי את טענת מקס תוך שקבע כי "טענה זו היא למעשה טענה של קיזוז טובות הנאה מהנזק, ולכן אין מקומה בשלב זה של הדיון, בו אין מתברר עדיין גובה הנזק. עם זאת, ניתן לדחות כבר עתה טענה זו". בבקשת רשות הערעור טוענת מקס שהחלטת האישור בעניין זה מגבילה אותה ומונעת ממנה מלהעלות את טענת ההגנה האמורה במסגרת הדיון בתובענה הייצוגית, וכי לא היה מקום לחסום אותה מלעשות כן.

2.ביום 2.11.2021 הוריתי למשיב להגיש את תשובתו לבקשת רשות הערעור; ובתוך כך, מקס והמשיב הגישו ביום 18.11.2021 בקשה למתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, שלפיה פסקה 58 להחלטת האישור אינה מונעת, מגבילה או חוסמת את מקס מלהעלות בשלב הדיון בתובענה הייצוגית (לרבות במסגרת כתב ההגנה מטעמה) את הטענה שנזכרת בפסקה האמורה. ובלשון הצדדים: "למען הסר ספק מובהר כי מוסכם בין הצדדים שמלוא זכויות הצדדים וטענותיהם ביחס לטענה שסעיף 58 עוסק בה, לגופו של עניין, שמורות להם, ואלו יידונו במסגרת התובענה בפני כב' הערכאה קמא".

בשים לב לאמור, אני מורה אפוא על קבלת הבקשה לרשות ערעור, על דיון בערעור לפי הרשות שניתנה, ועל מתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים.

אין צו להוצאות, והעירבון שהופקד על ידי מקס יוחזר לה בכפוף לבדיקת המזכירות שאין מניעה לכך.

ניתן היום, י"ז בכסלו התשפ"ב (21.11.2021).