דוד לוגסי נ' אלי בן חיון

פסק-דין

בית-משפט השלום באילת קיבל את תביעת המבקש ופסק, כי המשיב – מכונאי שטיפל ברכבו – התרשל בטיפול וגרם לו נזק בסך של 6,280 ש"ח. המשיב חויב בתשלום הסכום הנ"ל וכן בהוצאות משפט. ערעור המשיב לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע התקבל, משני טעמים: ראשית, קבע בית-המשפט המחוזי, שהמוסך בו עבד המשיב הוא בבעלות חברה, שהעסיקה את המשיב ולא היה מקום להרמת-מסך. שנית, להוכחת הרשלנות היה על המבקש להסתמך על חוות-דעת מומחה, ומומחה כזה לא הובא.

מכאן הבקשה למתן רשות הערעור שבפנינו.

החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערעור וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

ערעור זה בדין יסודו. המתרשל במקרה שלפנינו היה המשיב, אחריותו היא אחריות ישירה ולא היה כלל צורך להרים את מסך ההתאגדות. אף לא נדרש לצרף את החברה, אלא כאחראית שילוחית, לו רצה בכך המבקש. אבל, בכך שהחברה לא צורפה אין כדי להשליך על אחריותו הישירה של הגורם לנזק. אין גם לקבל את הטענה, כי לצורך הוכחת הרשלנות חובה הייתה להסתמך על עדות מומחה. במקרה שלפנינו, ביסס בית-משפט השלום את ממצאיו בדבר רשלנותו של המשיב על דבריו שלו ובכך לא היה יסוד להתערב.

אנו מקבלים איפוא את הערעור, מבטלים את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ומחזירים על-כנו את פסק-דינו של בית-משפט השלום באילת.

המשיב ישלם למבקש הוצאות משפט (החזר אגרה) וכן שכר טרחת עורך-דין בסך 10,000 ש"ח.

ניתן היום, ח' בסיוון תשס"ג (8.6.03).