סעיף 1א לחוק הדואר, התשמ״ו–1986, זכות המדינה וחובת רישוי.

(א)למדינה הזכות לתת שירותי דואר.

(ב)לא ייתן אדם שירותי דואר בתחום המוסדר, אלא אם כן קיבל מאת השר רישיון לפי חוק זה או שהוא פועל לפי היתר שהוענק לפי חוק זה, ובהתאם לתנאי הרישיון או ההיתר, לפי הענין.

(החל מהמועד הקובע): לא ייתן אדם שירותי דואר בתחום המוסדר, אלא אם כן קיבל מאת השר רישיון לפי חוק זה או שהוא פועל לפי היתר כללי שהוענק לפי חוק זה (בפרק זה – היתר), ובהתאם לתנאי הרישיון או ההיתר, לפי הענין.

(ג)הוראות סעיף קטן (ב) לא יחולו על העברה או מסירה של כל אחד מאלה:

(1)דבר דואר הנוגע לעניניו של שולחו או של מקבלו בלבד, המובל והנמסר בידי עובדו של השולח או של המקבל;

(2)כתב בי־דין וכל מסמך אחר היוצא מרשות שיפוטית;

(3)דבר דואר הנוגע לטובין והמצורף להם, בלא תמורה נוספת בשל אותו דבר דואר.

(ד)הוראות סעיף קטן (ג) אינן באות להתיר לאדם איסוף של דברי דואר מהסוגים המנויים בסעיף הקטן האמור, כדי לתתם להעברה או למסירה כאמור בו.