שכונה · יפו
עג'מי
השכונה שמדרום ליפו העתיקה, שבה רוכזו מאחורי גדר הערבים שנשארו אחרי 1948. היום זו רשת של וילות מכורכר מעל פארק חוף שנבנה על 40 שנה של פסולת בניין.
שלמה רודד / CC BY 2.5 · Wikimedia Commons
נבנתה
אמצע המאה ה-19
בידי משפחות נוצריות מארוניטיות אמידות, ברחובות שמקבילים לחוף
ערבים שנשארו ביפו אחרי 1948
3,000 עד 4,000
רוכזו כאן תחת ממשל צבאי; לפי בריטניקה 4,000, ולפי מקורות אחרים פחות
ערימת פסולת על החוף
בגובה כ-15 מ'
פסולת בניין שנשפכה על החוף במשך עשרות שנים וניתקה את השכונה מהים
פארק מדרון יפו
200 דונם
נבנה מעל הערימה הזאת ונחנך ב-30 באפריל 2010
בקצרה
- כמה זמן להקדיש
- כשעתיים להליכה ברחוב יפת, ברחובות הווילות שמתחתיו ובפארק; חצי יום עם ארוחת צהריים וזמן על החוף
- השכונה
- שכונת מגורים של רחובות ציבוריים. בלי שער, בלי שעת סגירה ובלי קופה.
- הליכה בשכונה
- חינם
العجمي
עג'מי היא שכונת המגורים של יפו שמתחילה במקום שבו העיר העתיקה נגמרת, ונמשכת דרומה לאורך החוף מהנמל לכיוון גבעת עלייה. היא תוכנית רחובות ולא אתר מונומנטלי. מה שיש בה הוא וילות מאבן חול עם חצרות וחלונות מקושתים, כנסייה מארוניטית בתחתית רחוב הדולפין, מסגד מ-1895, בית ספר סקוטי על הכביש הראשי, חומוסיות עם תור בצהריים, ומדרון ירוק ורחב שיורד אל המים ולא היה קיים לפני 20 שנה.
השכונה נבנתה מסביבות אמצע המאה ה-19, לפי המקורות העבריים והאנגליים כאחד, בידי נוצרים מארוניטים עשירים שבנו בכורכר, אבן החול המקומית שהרוח ליכדה, ברחובות שמקבילים לים. היא התמלאה מהר אחרי שחומות יפו נהרסו ב-1879, ועד אמצע שנות ה-20 היו בה כ-950 בתים. כמעט שום דבר מזה לא מסומן בשלטים, ושום דבר בעג'מי לא עולה כסף.
הדבר הנוסף שכדאי לדעת לפני שמטיילים בה הוא שהמרקם עצמו מתעד את מה שקרה אחר כך. בעג'מי רוכזה ב-1948 האוכלוסייה הערבית שנשארה ביפו, מאחורי גדר ותחת ממשל צבאי; כאן עברו אלפי נכסים ריקים לחברות שיכון ממשלתיות לפי חוק מ-1950; וכאן בילתה רשות הדיור את שנות ה-70 בהריסה של כל בית שהתפנה במקום לשפץ אותו. המגרשים הריקים שבין הווילות המשופצות אינם מגרשי בנייה. אלה המקומות שבהם עמדו בתים.
מחוץ לחומות
השכונה שהמארוניטים בנו לאורך החוף
השם ותיק מהשכונה. עג'מי קרויה על שם איברהים אל-עג'מי, שלפי המסורת המוסלמית היה מבני לוויתו של הנביא מוחמד, ולפי המסורת נקבר מדרום לאזור. המסגד שנבנה מעל מקדשו ב-1895, בידי חאג' יוסף אל-מנאווי, נושא את שמו ועומד בחלק הצפוני של השכונה ליד בית הספר הציבורי חסן עראפה. מעמדו כנכס וקף בוטל לימים לפי חוק נכסי נפקדים, וזו הגרסה הקצרה של ויכוח ארוך.
השכונה עצמה היא מאמצע המאה ה-19, כשמשפחות נוצריות מארוניטיות אמידות התחילו לבנות מחוץ לעיר המוקפת חומה, ברחובות שמקבילים למים. ב-1895 הקים האב אנטוניוס שביר ע'וסטאווי כנסייה ומנזר על שטח של 1,600 מ"ר; בין 1901 ל-1920 הם הוחלפו בבניין גדול יותר, שאבן הפינה שלו הונחה בטקס ב-28 בפברואר 1904. הכנסייה עומדת בקצה הדרומי של רחוב הדולפין, והיא קהילה פעילה ולא אטרקציה למבקרים.
סוג הבנייה הוא העיקר. הבתים נבנו מכורכר, עם תקרות גבוהות, פתחים מקושתים וחצר מוקפת חומה, וגודל החצר אמר כמה המשפחה שווה. חומות יפו נהרסו ב-1879, וזה שחרר את הלחץ בתוך העיר העתיקה ודחף את הבנייה החוצה; עד 1924 היו בעג'מי בערך 950 בתים. תושבים עניים יותר הגיעו בתחילת המאה ה-20 ובנו מבנים פשוטים יותר ברווחים, ולכן חזית הרחוב מתחלפת בין וילה של סוחר לבית חד-קומתי בתוך כמה מטרים.
רחוב יפת הוא עמוד השדרה, מצפון לדרום, והעיר העתיקה בראשו. בית הספר טביתא, שנוסד ב-1863 ומופעל בידי הכנסייה הסקוטית, נמצא במספר 21 עוד הרבה לפני קום המדינה, ועדיין מקבל ילדים מכל לאום ודת. זו תזכורת שימושית לכך שהשכונה מעולם לא הייתה רק מארוניטית, ומעולם לא רק ערבית.
- 1879: חומות יפו נהרסות, והבנייה מתפשטת דרומה
- 1895: מסגד אל-עג'מי נבנה מעל המקדש, וכנסייה ומנזר מארוניטיים נוסדים על 1,600 מ"ר
- 28 בפברואר 1904: אבן הפינה של הכנסייה המארוניטית הגדולה
- עד 1924: כ-950 בתים בשכונה
- 1863: בית הספר טביתא נוסד ברחוב יפת בידי הכנסייה הסקוטית
שלמה רודד / CC BY 2.5 · Wikimedia Commons
1948
השכונה המגודרת, ושלושה מספרים שלא מסכימים
לפי בריטניקה, האצ"ל תקף את יפו ב-26 באפריל 1948, וב-13 במאי העיר הייתה בשליטה מלאה של המחתרות היהודיות, אחרי שכמעט כל 70,000 תושביה הערבים, מוסלמים ונוצרים, נעקרו בקרב. מי שנשארו הועברו לעג'מי והוחזקו תחת ממשל צבאי. הערך על יפו בוויקיפדיה האנגלית ממקם את סוף הממשל הצבאי הזה ב-1 ביוני 1949.
כמה נשארו, זה באמת שנוי במחלוקת, וכדאי לומר את זה ולא לטשטש. בריטניקה מציינת 4,000, מרוכזים בשכונת עג'מי שמדרום לעיר העתיקה. הערך על יפו בוויקיפדיה מציין 3,800, תחת ממשל צבאי נוקשה. הערך שלה על עג'מי מציין כ-3,000, לעומת עקירה מוערכת של כ-90% מתושבי העיר. שלושת המקורות מתארים את אותו אירוע ונבדלים בשליש, כך שעמוד שמדפיס מספר אחד וקורא לו התשובה טוען יותר ממה שידוע.
המנגנון של הריכוז מתועד בשפה בוטה יותר מזו שמדריכי טיולים נוטים להשתמש בה. פלסטינים הועברו לעג'מי, שהייתה מוקפת שכונות יהודיות; פקידים הציעו להקיף אותה בגדר תיל שתפריד בקפדנות בין השכונה הערבית לחלק היהודי; תושבים נזקקו להיתרים מיוחדים כדי לעבור את הגדר. ויקיפדיה מכנה את התוצאה גטו סגור. זה האפיון שלה ולא מונח ניטרלי, וזה המונח שבו משתמשים המקורות על התקופה.
החוק בעניין הרכוש הוא מה שקיבע את ההסדר. לפי דיווח של סוכנות AP שפרסם טיימס אוף ישראל ב-2021, מכוח חוק נכסי נפקדים מ-1950 החרימה ממשלת ישראל אלפי נכסים ריקים ומסרה אותם לחברות שיכון ציבוריות ממשלתיות. תושבים ערבים שנשארו הפכו לשוכרים בבניינים האלה, ולכן סכסוך על השאלה למי שייך בית בעג'מי יכול להתחיל ב-1948 ולהיות חי גם השנה.
Ori~ / CC BY-SA 3.0 · Wikimedia Commons
המבנה
מה מקורי, מה נהרס ומה חדש
רוב מה שנראה בעג'מי כמו מהמאה ה-19 באמת מהמאה ה-19. השכונה לא נבנתה מחדש כתפאורה של עצמה, כמו העיר העתיקה שמעליה, והווילות, חומות החצרות והחלונות המקושתים ברחובות שבין יפת לים הם הדבר האמיתי, במצבי תחזוקה שונים. מה שחסר הוא כל השאר.
המקור העברי על השכונה מדויק לגבי האופן שבו הם נעלמו. בשנות ה-50 החליטו הרשויות על פינוי-בינוי כמדיניות לעג'מי. משנות ה-70 הפסיקה רשות הדיור לשפץ בתים ולהכניס דיירים חדשים, והרסה כל בניין שהתפנה. המגרשים הריקים הפזורים בשכונה הם התוצאה, והם הדרך האמינה ביותר לקרוא את 70 השנים האחרונות מתוך נוף הרחוב.
המפנה הגיע בשנות ה-80, כשהעירייה הכירה בערך ההיסטורי והאדריכלי של השכונה והכינה תוכנית שימור. מאז השיפוץ יסודי ויקר, ובגללו המבקרים רואים היום אבן מלוטשת, תריסים חדשים ולנד רובר בחצר שבה עמד אותו בית הרוס ב-1985. ובגללו גם קיים הוויכוח שבחלק הבא.
ציון הדרך החדש היחיד שאין לגביו ספק נמצא על החוף: מרכז פרס, בתכנון האדריכל האיטלקי מאסימיליאנו פוקסס, 2,500 מ"ר של זכוכית ובטון שנפתחו בדצמבר 2009 על חוף עג'מי. מה שלא יחשבו עליו, הוא כן לגבי התאריך שלו, וזה יותר ממה שאפשר לומר על חלק גדול מהשחזורים במקומות אחרים ביפו.
שלמה רודד / CC BY 2.5 · Wikimedia Commons
המדרון
פארק שנבנה על הפסולת שהסתירה את הים
במשך רוב הזיכרון החי עג'מי לא ראתה את המים שהיא נבנתה מולם. החוף שמתחת לשכונה שימש מזבלה לפסולת בניין: הערך העברי על השכונה מתארך את השפיכה מ-1975 ומתאר ערימה בגובה כ-15 מטר שהפרידה בין הבתים לים, ואילו הערך העברי על הפארק מתארך אותה לסוף 1969 ומתעד את סחף החוף ואת הנזק הסביבתי שבאו בעקבותיה. שני המקורות נבדלים בשש שנים במועד ההתחלה ומסכימים על כל מה שחשוב.
הפארק שהונח מעל הערימה הזאת הוא מדרון יפו. הוא משתרע על 200 דונם, כ-20 הקטאר, ונמשך מהנמל שמצפון לשכונה ועד חוף גבעת עלייה בקצה הדרומי שלה. הוא תוכנן בידי משרד אדריכלות הנוף בראודו-מעוז, העבודות התחילו בדצמבר 2005 ביוזמת ראש העיר רון חולדאי, הסתיימו ברובן ב-2008, והפארק נחנך רשמית ב-30 באפריל 2010, אחרי עיכובים בגלל בצורת והגבלות השקיה. העלות מוערכת בכ-60 מיליון שקל.
מה שנבנה הוא מערכת של שבילים ולא גן: מסלולים מצפון לדרום ואחרים שיורדים ממזרח למערב מהשכונה אל טיילת החוף, שלוש נקודות תצפית עם אמפיתיאטרון, אזור ספורט ופנאי, צמחייה, פינות צל וחניון. הוא עובד טוב יותר כדרך אל הים מאשר כיעד בפני עצמו, ושם נמצאים התושבים בפועל ביום שישי אחר הצהריים.
מהחומר שממנו הוא עשוי נובעות שתי נקודות מעשיות. הצמחייה צעירה במונחים של פארקים ים תיכוניים, כך שהצל מקוטע ורוח הים עושה את רוב הקירור; וכל הפארק הוא מדרון, כי הקרקע שמתחתיו היא ערימה מלאכותית. אף אחת מהן אינה סיבה לוותר עליו. שתיהן סיבות ללכת בשעות המאוחרות של היום.
- 200 דונם, מנמל יפו ועד חוף גבעת עלייה
- בתכנון משרד אדריכלות הנוף בראודו-מעוז
- העבודות התחילו בדצמבר 2005; הסתיימו ברובן ב-2008
- נחנך ב-30 באפריל 2010, בעלות מוערכת של כ-₪60 מיליון
- שלוש נקודות תצפית, אמפיתיאטרון, טיילת חוף, אזור ספורט וחניון
היום
חומוס בצהריים, סרט, וויכוח על שכר דירה
הכתובת המוכרת ביותר בעג'מי היא חומוסייה. את אבו חסן, ברחוב הדולפין, פתח בתחילת שנות ה-70 עלי קרוואן, שמכר חומוס מעגלה וניסה בלי הצלחה לפתוח חנות ראשונה ב-1959. התפריט קצר: חומוס, מסבחה, פול, לבנה, והצלחת המשולבת שמחברת ביניהם. המוניטין שלו נשען על האוכל ועל החדר, שבו פועלים, תיירים, ערבים ויהודים חולקים שולחנות צפופים, ועל התור שנוצר בדלת בסביבות הצהריים.
השכונה נתנה את שמה גם לסרט. "עג'מי", בבימוי סקנדר קובטי וירון שני, שיצא ב-2009, צולם כאן עם שחקנים שרובם לא מקצועיים שגרו בשכונה. זה היה הסרט הראשון שרובו בערבית שישראל הגישה לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, והוא היה מועמד. אף אחד לא מפעיל סיורי צילומים בעקבותיו, ואחרי שרואים אותו רוב האנשים מגלים שהם לא רוצים סיור כזה.
הוויכוח החי הוא על דיור. דיווח של סוכנות AP מ-2021 מצטט תושבים שמתארים שכר דירה של 5,000 עד 6,000 שקל בחודש מול משכורת של 6,000, ומייחס את הלחץ למדיניות מ-2011 של מכירת הנכסים שבבעלות המדינה: חברת השיכון עמידר אומרת שאין לה כוונה לפנות איש ומציעה את הבתים קודם לדיירים המוגנים בהנחה משמעותית, והתושבים אומרים שגם ההנחה מעבר להישג ידן של משפחות מעוטות הכנסה ושיזמים קונים את מה שהדיירים לא יכולים. הערך על השכונה בוויקיפדיה מתעד כ-497 צווי פינוי והריסה שהוציאה עמידר נגד תושבי עג'מי וג'בליה השכנה.
לצד זה, ועוד לפני השלב הנוכחי של הוויכוח, פועל בשכונה מאז 1993 המרכז הקהילתי הערבי-יהודי, שמארגן מפגשים בין הקהילות וקבוצות הגיל השונות של יפו. עג'מי היא שכונה מעורבת במובן המדויק: האנשים שמתווכחים עליה גרים באותם רחובות. מבקר שעובר בה עובר בתוך סכסוך, וההתנהגות המתאימה היא הרגילה, של מי שנמצא ברחוב מגורים שהוא לא גר בו.
שלמה רודד / CC BY 2.5 · Wikimedia Commons
למה לשים לב
מה לא לפספס בעג'מי
הפרטים ששווה להכיר עוד לפני שעומדים מולם.
הכנסייה המארוניטית ברחוב הדולפין
נוסדה יחד עם המנזר שלה ב-1895 על 1,600 מ"ר ונבנתה מחדש בגודל גדול יותר בין 1901 ל-1920, כשאבן הפינה הונחה ב-28 בפברואר 1904. היא נמצאת בקצה הדרומי של הרחוב והיא קהילה פעילה, אז מבקרים בשקט ומחוץ לשעות התפילה.
מסגד אל-עג'מי
נבנה ב-1895 בידי חאג' יוסף אל-מנאווי מעל מקדשו של השייח' איברהים אל-עג'מי, מבני לוויתו של הנביא, שעל שמו קרויה כל השכונה. הוא עומד בחלק הצפוני של עג'מי, ליד בית הספר חסן עראפה.
פארק מדרון יפו
200 דונם של שבילים, נקודות תצפית ואמפיתיאטרון שהונחו מעל פסולת הבניין שחסמה את השכונה מהים, ונחנכו ב-30 באפריל 2010. השבילים ממזרח למערב הם הדרך למטה אל המים.
אבו חסן ברחוב הדולפין
החומוסייה שעלי קרוואן פתח בתחילת שנות ה-70, אחרי שנים עם עגלת יד וחנות שנכשלה ב-1959. בואו בצהריים או לפני, צפו לעמוד בתור וצפו לחלוק שולחן.
רחובות הווילות שבין יפת לים
בתי כורכר עם חצרות, חלונות מקושתים ותקרות גבוהות, שבנו משפחות מארוניטיות מאמצע המאה ה-19. קראו אותם יחד עם המגרשים הריקים, שבהם עמדו השכנים שלהם עד שנות ה-70.
מרכז פרס על החוף
מאסימיליאנו פוקסס תכנן את הבניין בן 2,500 המ"ר שנפתח על חוף עג'מי בדצמבר 2009. זה ציון הדרך היחיד כאן שלא מתיימר להיות ישן.
לאורך השנים
עג'מי: ציר הזמן
אמצע המאה ה-19
משפחות נוצריות מארוניטיות עשירות מתחילות לפרוש רחובות שמקבילים לחוף מדרום לעיר המוקפת חומה, ובונות בכורכר עם חצרות מוקפות חומה.
1863
בית הספר טביתא נוסד ברחוב יפת בידי הכנסייה הסקוטית; הוא עדיין פועל במספר 21.
1879
חומות העיר יפו נהרסות, והעיר מתפשטת החוצה אל עג'מי.
1895
מסגד אל-עג'מי נבנה מעל מקדשו של השייח' איברהים אל-עג'מי בידי חאג' יוסף אל-מנאווי, והאב אנטוניוס שביר ע'וסטאווי מייסד כנסייה ומנזר מארוניטיים על 1,600 מ"ר.
28 בפברואר 1904
אבן הפינה של הכנסייה המארוניטית הגדולה מונחת בטקס פומבי; הבניין מושלם בתוך התקופה שבין 1901 ל-1920.
1924
בשכונה כ-950 בתים, ותושבים אמידים פחות כבר מילאו את הרווחים שבין וילות הסוחרים.
26 באפריל 1948
האצ"ל תוקף את יפו, לפי בריטניקה, כדי להבטיח שהעיר תיפול בתוך המדינה היהודית.
13 במאי 1948
יפו בשליטה מלאה של המחתרות היהודיות. התושבים הערבים שנשארו, בין 3,000 ל-4,000 לפי המקור, מרוכזים בעג'מי תחת ממשל צבאי ומאחורי תיל.
1 ביוני 1949
הממשל הצבאי ביפו מסתיים, לפי הערך על העיר בוויקיפדיה האנגלית.
1950
חוק נכסי נפקדים מאפשר לממשלה להחרים אלפי נכסים ריקים ולהעביר אותם לחברות שיכון ציבוריות ממשלתיות, לפי דיווח של סוכנות AP.
שנות ה-50
הרשויות מאמצות פינוי-בינוי כמדיניות לשכונה.
מ-1969 עד 1975
החוף שמתחת לעג'מי הופך למזבלה של פסולת בניין, ונוצרת ערימה שגובהה מוערך בכ-15 מטר, שמנתקת את השכונה מהים. שני המקורות העבריים חלוקים לגבי מועד תחילת השפיכה.
שנות ה-80
העירייה מכירה בערך ההיסטורי והאדריכלי של השכונה ומכינה תוכנית שימור.
1993
המרכז הקהילתי הערבי-יהודי נפתח בשכונה.
דצמבר 2005
העבודות על פארק מדרון יפו מתחילות, בתכנון משרד אדריכלות הנוף בראודו-מעוז וביוזמת ראש העיר רון חולדאי.
2009
הסרט "עג'מי", שצולם בשכונה עם שחקנים שרובם לא מקצועיים, הופך לסרט הראשון שרובו בערבית שישראל מגישה לאוסקר לסרט הזר; מרכז פרס נפתח על החוף בדצמבר.
30 באפריל 2010
פארק מדרון יפו נחנך רשמית, בעלות מוערכת של כ-60 מיליון שקל.
מ-2011 ואילך
המדינה מקדמת את מכירת מלאי הדיור שלה ביפו, ותושבים שסוכנות AP ראיינה ב-2021 מתארים זאת כמנגנון שדוחק משפחות ערביות מהשכונה בגלל המחירים.
מידע מעשי
ביקור בעג'מי
איפה
בין רחוב יפת לים, מדרום ליפו העתיקה, תל אביב-יפו
איזה כרטיס צריך
עג'מי נמצאת מחוץ לכל פארק בתשלום ולא צריך אליה כרטיס. האטרקציה היחידה בתשלום על החוף שלה היא מרכז המבקרים לחדשנות של מרכז פרס, שמקיים ביקורים מודרכים בקבוצות של 20 שנמשכים שעה ו-45 דקות ומתואמים מראש דרך המרכז ולא בכניסה, אז בדקו אותו בנפרד לפני שאתם בונים סביבו יום.
שעות פתיחה
- השכונה
- שכונת מגורים של רחובות ציבוריים. בלי שער, בלי שעת סגירה ובלי קופה.
- פארק מדרון יפו
- פארק ציבורי לא מגודר על החוף. אין שעת סגירה רשמית, אבל השבילים לא מוארים היטב, ובפועל החלון הוא מאור יום ועד שעות הערב המוקדמות.
- הכנסייה המארוניטית, המסגד ובית הספר
- מוסדות פעילים ולא אטרקציות. הגישה נתונה לשיקול דעתה של כל קהילה, ותפילות ושעות לימודים קודמות לכול.
- אבו חסן, רחוב הדולפין
- עסק של צהריים; התור בדלת נוצר בסביבות הצהרייםמקור
- יפו העתיקה שמעליה
- כיכר קדומים, מרכז המבקרים והעיר העתיקה נמצאים 10 דקות הליכה צפונהמקור
דמי כניסה
- הליכה בשכונה
- חינם
- פארק מדרון יפו וטיילת החוף
- חינם
- החוף בגבעת עלייה
- חינם
נגישות
מעורבת, והתשובה הכנה משתנה מרחוב לרחוב. השכונה עצמה כמעט שטוחה, אבל המדרכות שלה צרות, שבורות במקומות מסוימים ולעיתים קרובות חסומות במכוניות חונות, כך שכיסא גלגלים או עגלה יימצאו פעמים רבות על הכביש ברחובות המגורים השקטים. הפארק הוא החלק הנגיש: הטיילת שלו והמסלולים מצפון לדרום הם שבילים סלולים, מותאמים גם לאופניים וגם להולכי רגל. המסלולים שיורדים מהשכונה אל המים הם עניין אחר, כי הקרקע שהם יורדים בה היא ערימה מלאכותית שגובהה לפי המקורות העבריים כ-15 מטר, ולכן מי שהניידות שלו מוגבלת צריך להגיע לאורך הטיילת מהנמל ולא לרדת ישר. החוף בקצה הדרומי הוא חול, בלי משטחי הליכה מפורסמים. הכנסיות והמסגד הם מבנים ישנים עם מדרגות, ולא מפרסמים מידע על נגישות.
במקום
- שבילים סלולים וטיילת חוף בפארק מדרון יפו
- שלוש נקודות תצפית ואמפיתיאטרון
- אזור ספורט ופנאי
- חניון בפארק
- החוף בגבעת עלייה בקצה הדרומי
- חומוסיות, מאפיות ובתי קפה ברחוב יפת ובסביבתו
- כנסיות פעילות, מסגד ומרכז קהילתי
- אין מרכז מבקרים, אין קופה ואין שירותים ציבוריים ברחובות המגורים
הזמנה מראש
שום דבר בעג'מי לא דורש הזמנה או כרטיס. שירות התיירות של העירייה מקדם את יפו העתיקה שמעליה ולא את השכונה עצמה, כך שאין מסלול הליכה רשמי, אין מדריך קולי ואין מפה רשמית של השכונה: הרחובות שבין רחוב יפת לפארק הם המסלול.
השעות והמחירים מופיעים כפי שהמפעיל מפרסם אותם, והם משתנים בלי הרבה התראה, במיוחד סביב שבתות וחגים. לפני שיוצאים, כדאי לבדוק בעמוד של המפעיל עצמו.
העמוד הרשמי ב-visit-tel-aviv.com →מה אנשים היו רוצים לדעת מראש
- אל תשפטו את עג'מי לפי רחוב יפת. רוב האנשים יוצאים דרומה מכיכר קדומים, פוגשים כביש ראשי עמוס בתנועה וחוזרים בתוך 5 דקות. השכונה נמצאת ברחובות המגורים שממערב ליפת, בינו לבין הים, וצריך לפנות אליהם בכוונה כדי למצוא אותם.
- השתמשו בפארק כדרך אל המים, לא כיעד. השבילים ממזרח למערב שחוצים את מדרון יפו הם נקודות המעבר מהשכונה למטה אל טיילת החוף, ומי שמנסה להגיע לים בכל מקום אחר פוגש מדרון מלאכותי בלי דרך לעבור.
- אכלו לפני ההליכה, לא אחריה. החומוסיות כאן הן עסקים של צהריים, התור באבו חסן נוצר בסביבות הצהריים, ותוכנית שקובעת את האוכל לשלוש אחר הצהריים נגמרת בדרך כלל בבית קפה.
- התייחסו לחצרות כמו שהן. הפתחים הפוטוגניים שייכים לבתים מאוכלסים, בכמה מהם גרים דיירי דיור ציבורי בסכסוך פעיל על השכירות שלהם, ומצלמה שמכוונת דרך שער נתפסת בדיוק כמו שהייתה נתפסת אצלכם בבית.
- בקיץ בואו אחר הצהריים המאוחרים. הצמחייה בפארק צעירה, הצל מקוטע, ורוח הים, לא העצים, היא שהופכת את המדרון לנעים.
- קראו את המגרשים הריקים. הם פחות אתרי בנייה שמחכים לפיתוח ויותר תיעוד של מדיניות: משנות ה-70 הרסה רשות הדיור כל בית כאן שהתפנה במקום לשפץ אותו.
המספרים
עג'מי במספרים
כל נתון מציין את השנה שאליה הוא שייך ומקשר למקור שממנו נלקח.
| מדד | נתון | נכון לתאריך | מקור |
|---|---|---|---|
| בתים בעג'מי עד 1924 | כ-950 | 2026 | en.wikipedia.org |
| תושבים ערבים שנשארו ביפו אחרי 1948, מרוכזים בעג'מי | 4,000 לפי בריטניקה; 3,800 בערך על יפו בוויקיפדיה; כ-3,000 בערך שלה על עג'מי | 2026 | britannica.com |
| סוף הממשל הצבאי ביפו | 1 ביוני 1949 | 2026 | en.wikipedia.org |
| צווי פינוי והריסה שהוציאה עמידר בעג'מי ובג'בליה | כ-497 | 2026 | en.wikipedia.org |
| גובה ערימת פסולת הבניין שנשפכה על החוף | כ-15 מטר | 2026 | he.wikipedia.org |
| שטח פארק מדרון יפו | 200 דונם, כ-20 הקטאר | 2026 | he.wikipedia.org |
| עלות פארק מדרון יפו | כ-₪60 מיליון, נחנך ב-30 באפריל 2010 | 2026 | he.wikipedia.org |
| בניין מרכז פרס על חוף עג'מי | 2,500 מ"ר, נפתח בדצמבר 2009, בתכנון מאסימיליאנו פוקסס | 2026 | en.wikipedia.org |
כשאתם כבר כאן
שאר האתרים ביפו
כל שאר האתרים ביעד הזה שיש להם עמוד משלהם.
שלמה רודד / CC BY 2.5 · Wikimedia Commons
מוזיאון
מרכז פרס לשלום ולחדשנות
מרכז החדשנות הישראלי תופס ארבעה מפלסים בבית פרס לשלום, הבניין של שכבות בטון וזכוכית שקופה למחצה לסירוגין, שמאסימיליאנו ודוריאנה פוקסס הקימו על חוף יפו בין 1999 ל-2009.
שלמה רודד / CC BY 2.5 · Wikimedia Commons
אתר מוכר
נמל יפו
הרציף, שובר הגלים ושלושת המחסנים הארוכים שלאורכו הם עבודה בריטית מאמצע שנות ה-30, שנבנתה בשביל סחר התפוזים על שטח שיובש מהים. שניים מהמחסנים האלה פורקו ונבנו מחדש בין 2019 ל-2023.
Rakoon / CC0 · Wikimedia Commons
שוק
שוק הפשפשים
השוק נדחק לרחובות האלה בסוף המאה ה-19, כשהשלטון העות'מאני פינה את השטח שבו עומד היום מגדל השעון בשביל מתחם הממשל שלו.
מקורות וקריאה נוספת
פתחנו ובדקנו כל קישור כאן בזמן כתיבת העמוד. הודעות רשמיות מסומנות ככאלה: זו הגרסה של הגורם עצמו, לא גרסה עצמאית.
- רשמיVisit Tel Aviv, עיריית תל אביב-יפוvisit-tel-aviv.comיפו העתיקה: הכירו את העיר העתיקה
העמוד של שירות התיירות העירוני עצמו על יפו העתיקה, שמשמש למה שנמצא ממש מצפון לעג'מי: כיכר קדומים ומרכז המבקרים, מסגד אל-מחמודייה ואבו נבוט, בניין העתיקות וגן הפסגה. הוא לא מפרסם שעות, מחירים או פרטים על עג'מי עצמה, ולכן העמוד הזה לא מביא ממנו כאלה.
- רשמיVisit Tel Aviv, עיריית תל אביב-יפוvisit-tel-aviv.comשוק הפשפשים ביפו
השוק שמדרום-מזרח למגדל השעון, שבעת העשורים שבהם הוא פועל ואירועי ליל חמישי בקיץ, שמשמשים כאן רק כדי למקם את ריכוז החנויות והברים הקרוב ביותר ביחס לעג'מי.
- רשמימרכז פרס לשלום ולחדשנותperes-center.orgמרכז פרס לשלום ולחדשנות
האתר של המרכז עצמו, לגבי מרכז המבקרים לחדשנות על חוף עג'מי, הביקורים המודרכים שלו בקבוצות של 20 שנמשכים שעה ו-45 דקות, והעובדה שאת הביקורים מתאמים מראש דרך המרכז.
- כתבותסוכנות AP, דרך טיימס אוף ישראל (אילן בן ציון, 28 באפריל 2021)timesofisrael.comAs tensions boil, Jaffa's Arab Israelis say gentrification is pushing them out
חוק נכסי נפקדים מ-1950 והעברת אלפי נכסים שהוחרמו לחברות שיכון ממשלתיות, הדחיפה מ-2011 למכור אותם, ההצהרה של עמידר שאין לה כוונה לפנות אנשים ושהיא מציעה את הבתים קודם לדיירים בהנחה משמעותית, התיאור של התושבים לשכר דירה של 5,000 עד 6,000 שקל מול משכורת של 6,000 שקל, וכ-20,000 תושבים ערבים ביפו.
- רקעאנציקלופדיה בריטניקהbritannica.comיפו
התקפת האצ"ל ב-26 באפריל 1948, עקירתם של כמעט כל 70,000 תושבי העיר הערבים, מוסלמים ונוצרים, נפילת העיר ב-13 במאי, ו-4,000 שנשארו, "מרוכזים בשכונת עג'מי, מדרום לעיר העתיקה".
- רקעויקיפדיהen.wikipedia.orgעג'מי, יפו
מקור השם במקאם של איברהים אל-עג'מי ובמסגד מ-1895 שבנה חאג' יוסף אל-מנאווי, הייסוד המארוניטי ב-1895 על 1,600 מ"ר והחלפתו בשנים 1901 עד 1920, עם אבן הפינה ב-28 בפברואר 1904, כ-950 בתים עד 1924, כליאת הפלסטינים שנשארו מאחורי הפרדה בגדר תיל אחרי 13 במאי 1948, ביטול מעמד הוקף של המסגד, כ-497 צווי הפינוי וההריסה של עמידר, ומרכז פרס.
- רקעויקיפדיהhe.wikipedia.orgעג'מי (ויקיפדיה העברית)
הגבולות מול יפו העתיקה, גבעת עלייה וצהלון, פריסת הרחובות המקבילים לחוף בידי המארוניטים באמצע המאה ה-19, בתי כורכר עם חצרות, מדיניות הפינוי-בינוי של שנות ה-50, הפסקת השיפוצים משנות ה-70 והריסת כל בית שהתפנה, פסולת הבניין שנשפכה על החוף מ-1975 לערימה בגובה כ-15 מטר, ותוכנית השימור של שנות ה-80.
- רקעויקיפדיהhe.wikipedia.orgמדרון יפו (ויקיפדיה העברית)
200 הדונם של הפארק מנמל יפו ועד חוף גבעת עלייה, שפיכת הפסולת שמתוארכת לסוף 1969, התכנון של בראודו-מעוז ביוזמת רון חולדאי, העבודות מדצמבר 2005, ההשלמה ב-2008, החנוכה ב-30 באפריל 2010 אחרי עיכובים בגלל הבצורת, העלות של כ-60 מיליון שקל, והשבילים, הטיילת, שלוש נקודות התצפית, האמפיתיאטרון, אזור הספורט והחניון.
- רקעויקיפדיהen.wikipedia.orgיפו
3,800 הערבים שנשארו אחרי היציאה, מרוכזים ברובע עג'מי תחת ממשל צבאי נוקשה, והממשל הצבאי שנמשך עד 1 ביוני 1949; וגם התיאור של יפו היום כעיר מעורבת.
- רקעויקיפדיהen.wikipedia.orgעג'מי (סרט)
הסרט מ-2009 של סקנדר קובטי וירון שני שמתרחש ומצולם בשכונה, השחקנים הלא מקצועיים שלו, ומעמדו כסרט הראשון שרובו בערבית שישראל הגישה לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, שבו היה מועמד.
- רקעויקיפדיהen.wikipedia.orgאבו חסן (מסעדה)
הסניף המקורי ברחוב הדולפין, עגלת היד של עלי קרוואן, הניסיון הכושל ב-1959 והפתיחה בתחילת שנות ה-70, התפריט הקצר של חומוס, מסבחה, פול ולבנה עם הצלחת המשולבת, והתור של הצהריים.
- רקעויקיפדיהen.wikipedia.orgבית הספר טביתא
נוסד ב-1863, מופעל בידי הכנסייה הסקוטית ברחוב יפת 21, ופתוח לילדים בלי קשר לגזע, לאום, מגדר או דת.
- רקעויקיפדיהen.wikipedia.orgמרכז פרס לשלום
מיקום הבניין בעג'מי שעל חוף יפו, מאסימיליאנו פוקסס כאדריכל, הפתיחה בדצמבר 2009 ושטח של 2,500 מ"ר.
- רקעויקיפדיהen.wikipedia.orgגבעת עלייה
השכונה שממש מדרום לעג'מי, המעבר שלה ממשפחות ערביות של דייגים וסוחרים לעולים מאירופה אחרי 1948, והחוף הדרומי ביותר של תל אביב-יפו בתוך שמורת הטבע גבעת עלייה.
עג'מי: שאלות נפוצות
מהי עג'מי?+
עג'מי היא שכונת המגורים של יפו שממש מדרום לעיר העתיקה, שמשפחות נוצריות מארוניטיות התחילו לבנות מאמצע המאה ה-19, וקרויה על שם השייח' איברהים אל-עג'מי, שהמקדש שלו נמצא בקצה הצפוני שלה. זו השכונה שבה רוכזו התושבים הערבים שנשארו ביפו אחרי 1948, והיום היא שכונה מעורבת של וילות מאבן חול משופצות, דיור ציבורי, מגרשים ריקים ופארק חוף. זו שכונה רגילה שגרים בה, לא אתר מורשת.
צריך כרטיס, ומה שעות הפתיחה?+
אין כרטיס ואין שעות פתיחה: עג'מי היא שכונה של רחובות ציבוריים, ופארק מדרון יפו שמתחתיה לא מגודר וחינמי. הדבר היחיד בתשלום על החוף שלה הוא מרכז המבקרים לחדשנות של מרכז פרס, שמתאמים אותו מראש ולא בכניסה. הכנסיות, המסגד ובית הספר הם מוסדות פעילים, כך שהגישה אליהם תלויה בקהילה ובמה שקורה באותו יום.
יש שם באמת מה לראות, או שזה רק בתים?+
זה בעיקר בתים, וזה הנושא. העניין הוא בווילות הכורכר עם החצרות והחלונות המקושתים, בכנסייה המארוניטית בתחתית רחוב הדולפין, במסגד מ-1895, ובמגרשים הריקים שביניהם, שמתעדים את ההריסות של שנות ה-50 עד ה-70. מי שרוצה אתרים ושלטי הסבר ירגיש טוב יותר בעיר העתיקה, 10 דקות צפונה; מי שרוצה להבין מה קרה ליפו צריך ללכת כאן.
שווה להגיע אם יש לי רק חצי יום ביפו?+
כנראה שלא, אם זה ביקור ראשון ועוד לא ראיתם את העיר העתיקה. בחצי יום הנמל, כיכר קדומים ושוק הפשפשים הם חוויה עשירה יותר, ועג'מי מתגמלת ביקור שני או איטי יותר. שעתיים מספיקות לרחוב יפת, לרחובות הווילות שמתחתיו ולקטע מהפארק, והקצה הצפוני נמצא כ-10 דקות הליכה מכיכר קדומים. אם מטרת הטיול היא להבין את יפו ולא לצלם אותה, הפכו את העצה ובואו ישר לכאן.
אפשר לשחות מתחת לעג'מי?+
כן, בקצה הדרומי, שבו פארק מדרון יפו יורד אל חוף גבעת עלייה, החוף הדרומי ביותר של תל אביב-יפו. החוף שממש מתחת לשכונה הוא המדרון שנבנה מחדש והטיילת שלו, לא חוף רחצה. בדקו אילו חופים מאוישים במצילים ובאיזו עונה לפני שאתם מתכננים לשחות, כי את זה קובעת העירייה, וזה משתנה.
יש צל?+
לא הרבה, ופחות ממה שהמפה מרמזת. פארק מדרון יפו נחנך רק ב-2010 והצמחייה שלו עדיין צעירה, כך שהצל מקוטע ומרוכז בפינות הצל שהמתכננים בנו. ברחובות המגורים יש עצים בוגרים בחצרות יותר מאשר מעל המדרכה. ביולי ובאוגוסט התוכנית הסבירה היא אחר הצהריים המאוחרים.
עג'מי נגישה לכיסאות גלגלים?+
הפארק כן, השכונה חלקית, והירידה ביניהם היא הבעיה. הטיילת של מדרון יפו והמסלולים שלו מצפון לדרום הם שבילים סלולים שמותאמים לאופניים; הרחובות של השכונה עצמה שטוחים, אבל המדרכות צרות, לא אחידות ועמוסות מכוניות חונות. הירידות ממזרח למערב חוצות ערימה מלאכותית שגובהה לפי המקורות העבריים כ-15 מטר, ולכן עדיף להגיע לחוף לאורך הטיילת מהנמל ולא לרדת דרך השכונה.
מה קרה כאן ב-1948?+
התושבים הערבים שנשארו ביפו אחרי נפילת העיר ב-13 במאי 1948 רוכזו בעג'מי תחת ממשל צבאי, עם הפרדה בגדר תיל מהשכונות היהודיות שמסביב והיתרים שנדרשו כדי לצאת. כמה נשארו, זה שנוי במחלוקת: לפי בריטניקה 4,000, לפי הערך על יפו בוויקיפדיה האנגלית 3,800, ולפי הערך שלה על עג'מי כ-3,000. הממשל הצבאי הסתיים ב-1 ביוני 1949, וחוק נכסי נפקדים מ-1950 העביר אלפי בתים ריקים לחברות שיכון ממשלתיות.
זו השכונה מהסרט "עג'מי"?+
כן. הסרט של סקנדר קובטי וירון שני מ-2009 צולם ברחובות האלה עם שחקנים שרובם לא מקצועיים שגרו כאן, והיה הסרט הראשון שרובו בערבית שישראל הגישה לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, שבו הוא היה מועמד. אין סיורים בעקבות מקומות הצילום ואין סימונים. לצפות בו לפני הביקור זו הכנה טובה יותר מלחפש את הפינות שבו.
בטוח להסתובב שם?+
זו שכונת מגורים רגילה בתל אביב-יפו, שהאנשים שגרים בה הולכים בה כל יום, ומה שחל הוא השכל הישר העירוני הרגיל. המוניטין שלה נשאר מעשורים שבהם הייתה השכונה הענייה ביותר בעיר, והוא לא מעודכן כתיאור של הרחובות. הזהירות האמיתית היא חברתית ולא פיזית: זו שכונה בלב סכסוך דיור, והיא לא תפאורה.