שוק הפשפשים

השוק נמצא בבלוק שתוחמים הרחובות יהודה מרגוזה, עולי ציון, עמיעד ובית אשל, הליכה קצרה בירידה מדרום-מזרח למגדל השעון ברחוב יפת. זה כל השוק. מי שמצפה לממדים של שוק בירושלים או של בזאר באיסטנבול ימצא משהו קטן בהרבה ומעורבב בהרבה, עם סחורה יד שנייה, שולחנות של מסעדות ופתחי בתי מגורים על אותה מדרכה.

המקור העברי מחלק את המתחם לשלושה חלקים, וכדאי לזכור את החלוקה כי היא מסבירה למה השוק משנה את אופיו מסמטה לסמטה. יש מבנה ששתי סמטאות להולכי רגל חוצות אותו; מגרש פתוח שנקרא שוק עמיעד, מוקף מחסנים עירוניים ומחסנים של סיטונאים; ומדרחוב עולי ציון, שבו חנויות, מסעדות ובתי קפה חולקים משטח שכלי רכב עדיין נוסעים בו במקומות מסוימים.

לפי אתר המידע של השוק באנגלית, רצף הדוכנים הצפוף ביותר נמצא ברחוב עולי ציון ובסמטאות שיוצאות ממנו. חזיתות הרחוב עברו לחנויות עיצוב, לסטודיואים לתכשיטים ולגלריות, והסמטאות הצדדיות שנסגרו לתנועה עברו לברים. שום דבר מזה לא מסומן בשלטים, ולכן הדרך המעשית היא להתחיל במבנה המקורה, להמשיך לעולי ציון, ואז להחליט אם השאר הוא קניות או ארוחת צהריים.

• רחובות: יהודה מרגוזה, עולי ציון, עמיעד, בית אשל
• המבנה המקורה, ששתי סמטאות להולכי רגל חוצות אותו
• מגרש עמיעד הפתוח, מוקף מחסנים
• מדרחוב עולי ציון, חנויות ומסעדות
• השוק היווני, שצורף מצד מזרח

הביצורים של יפו פורקו בשנות ה-70 של המאה ה-19, והעיר התפשטה מזרחה וצפונה אל שטחים שהחומות מנעו ממנה קודם. הרובע המסחרי החדש צמח על השטח הזה, והשלטונות העות'מאניים הציבו את הבניינים שלהם באמצעו: בית ממשל, בית סוהר ורחבה גדולה מחוץ לעיר העתיקה.

מגדל השעון הוקם באותה רחבה. הבנייה התחילה בספטמבר 1900 והסתיימה ב-1903, במימון תרומות מהעדות הערבית, הארמנית, המרונית והיהודית של יפו, לכבוד יובל הכסף של הסולטן עבדול חמיד השני. השוק שפעל על השטח הזה הועבר ממנו. שירות התיירות העירוני ישיר לגבי המנגנון: הסוחרים פונו כדי לפנות מקום למתחם המנהל האזרחי, ושוק הפשפשים הוא הצאצא של מה שהועבר.

לשוק היווני, ממזרח לו, יש מקור נפרד. לפי מדריך תל אביב של טיים אאוט, הוא נבנה בידי המנזר היווני-אורתודוקסי של יפו בסוף המאה ה-19, על שטח ממש ממזרח לכיכר השעון, והכתובת שלו היא רחוב פנחס בן יאיר 1. שוק הפשפשים התרחב לתוכו מאוחר יותר, ולכן היום בדרך כלל מתארים את שניהם כמקום אחד.

הבניין שדחק את השוק לא האריך ימים יותר ממנו. הסראיה החדשה, בית הממשל העות'מאני בכיכר, נהרסה במשאית תופת של הלח"י ב-4 בינואר 1948; לפי הערך על יפו בוויקיפדיה האנגלית נהרגו 26 בני אדם, רובם אזרחים, ובהם ילדים שהיו בחלוקת מזון. השוק, שני רחובות משם, המשיך לפעול, והמקור העברי מתארך את התגבשותו לצורתו הנוכחית בערך לתקופת המנדט הבריטי.

כמעט שום דבר שמבקר נוגע בו בשוק הפשפשים לא ישן יותר ממבני המסחר שמסביב, מסוף התקופה העות'מאנית ומתקופת המנדט, וחלק ניכר מהמשטח חדש בהרבה. השיקום התחיל ב-2001 בידי עיריית תל אביב-יפו יחד עם משרד התיירות, בתכנון המשרד שהמקור העברי מציין כקיסלוב קיי אדריכלים, והוא הסיבה שהשוק נראה כפי שהוא נראה.

הפרויקט הקים את מרכז עמיעד לתערוכות, ירידים ומופעים, הכשיר כיכר מוצלת לסוחרים, שיפץ את הרחובות שמסביב ופינה מקום לגלריות, לסטודיואים של אמנים, למסעדות ולבתי קפה. זו עבודה גדולה, והיא לא מוסתרת: הריצוף, ההצללה והתאורה נראים חדשים, והדוכנים של הסוחרים יושבים בתוך מסגרת מתוכננת ולא בתוך מסגרת שצמחה מעצמה.

הדבר העתיק באמת היחיד שגלוי לעין אינו בכלל מבנה של השוק. מתחת ללובי של מלון מרקט האוס ברחוב בית אשל, קטעי רצפת זכוכית חושפים שרידים של כנסייה קטנה ביזנטית שנמצאו כשהאתר פותח. The Globe and Mail תיאר את המקום בדצמבר 2015, והחומרים של המלון עצמו מתארכים את השרידים למאה ה-8. הלובי הוא לובי של מלון, כך שצריך פשוט להיכנס ולהסתכל למטה, בלי לקנות כרטיס.

מעבר לזה, טענות הגיל שמבקר שומע כאן נוגעות לסחורה ולא למבנים. תתייחסו לתיארוך של מוכר לכיסא או לאריח כעמדת מכירה ולא כתעודת מקור, ותתייחסו לשוק עצמו כמו שהעירייה מתארת אותו: פינוי מהמאה ה-19 שהפך לשוק פשפשים במאה ה-20 ונבנה מחדש במאה ה-21.

השיקום מילא את השוק, והוויכוח על מה שמילא אותו התחיל כמעט מיד. במרץ 2012 דיווח רועי ארד בהארץ על סוחרים שתיארו את השינוי ככיבוש יאפי של יפו: השוק היה מסודר יותר, בתי הקפה והברים הצליחו, המכירות בחנויות העתיקות ירדו, והרחובות שתיאר היו ריקים אחר הצהריים.

חמישה חודשים אחר כך הדפיס אותו עיתון את הצד השני של הריב. הכתבה של אודיה גנור מ-21 באוגוסט 2012 תיארה תושבים שהתארגנו נגד עסקים שפתוחים עד ארבע לפנות בוקר באזור מעורב של מסחר ומגורים, שבו הכללים מחייבים לסגור באחת. העירייה קיימה פגישות גישור, דיווחה כעבור חודש וחצי שלא חל שינוי, ואמרה שהיא מנסחת מדיניות חדשה. בעלי ברים שרואיינו לכתבה אמרו שהאכיפה הוחמרה ושהם מקבלים דוחות לפחות פעם בשבוע.

הסיבה המבנית לוויכוח הזה עדיין כתובה בשעות של השוק עצמו. הדוכנים נסגרים ב-17:00 בימים א'-ה' וב-14:00 בשישי; האוכל והשתייה שבאו במקומם נמשכים עד מאוחר בלילה ולאורך כל השבת, כשרוב בעלי הדוכנים סגורים. שתי כלכלות, סט אחד של רחובות, והשנייה רועשת יותר.

העירייה דווקא אימצה את שימושי הערב ולא התרחקה מהם. לפי שירות התיירות שלה, אירועי הלילה של שוק הפשפשים בימי חמישי ביולי ובאוגוסט, עם מוזיקה, תיאטרון רחוב ותאורה מיוחדת, הפכו לחלק מלוח האירועים של יפו, וכמה מהרחובות הצדדיים במתחם השוק נסגרו לרכב כדי לשמש מקום לפאבים ולמסעדות. השירות גם אומר שהתוכניות כוללות העברה של רחובות נוספים בשוק היווני למסעדות ולעסקי פנאי.

שתי כלכלות חולקות את המדרכה, והמחירים בהן נקבעים בדרכים שונות לגמרי. בדוכני היד השנייה המחירים לא מסומנים ומצפים שתתמקחו: המדריך העירוני מתאר ערבוביה של סחורה חדשה ויד שנייה, שבה אפשר לפעמים למצוא עתיקות וחפצי נוי בכמעט כלום. בסטודיואים ובמותגים שתפסו את חזיתות הרחוב המחירים קבועים, כמו בכל חנות, והצעת מחיר היא מבוכה.

המדריך של טיים אאוט לשוק מציין את שני הסוגים באותם כמה רחובות: התכשיטנים רובי סטאר והסטודיו של מירית וינשטוק, סטודיו האופנה קומון רייבן ובית האופנה משכית, לצד דוכנים שהוא מתאר בלי כחל ושרק כנעים בין חפצים זולים ואיכותיים פחות לבין אוצרות וינטג' אמיתיים ורהיטים עתיקים. שני התיאורים נכונים באותו בוקר, ולפעמים באותה סמטה.

לשוק היווני יש קצב משלו. לפי טיים אאוט הוא פתוח בימים ג'-ו', 10:00-17:00, ובכל יום שישי ממלאים את המתחם אומנים ואמנים עם מלאכות יד, פרחים, עתיקות ומזכרות וינטג'. את מפגש יום שישי הזה, ולא את סחר העתיקות, מתכוונים רוב המבקרים כשהם אומרים שהשוק היה עמוס.

הימים חשובים יותר מהשעות. בוקר יום שישי הוא מועד המסחר המלא ביותר בשבוע, והוא נגמר בתחילת אחר הצהריים. בשבת רוב בעלי הדוכנים סגורים והמסעדות לא, ולכן ביקור בשבת הוא ארוחה בשוק סגור ולא יציאה לקניות.

• רהיטים יד שנייה ורהיטים מחודשים
• כלי בית וכלי מטבח מעשורים קודמים
• בגדים משומשים, שטיחים, תקליטי ויניל ותכשיטי אופנה
• סטודיואים לעיצוב, גלריות ותכשיטים עכשוויים במחירים קבועים
• מלאכות יד, פרחים ומזכרות וינטג' בשוק היווני בימי שישי