
שוק · יפו
שוק הפשפשים
השוק נדחק לרחובות האלה בסוף המאה ה-19, כשהשלטון העות'מאני פינה את השטח שבו עומד היום מגדל השעון בשביל מתחם הממשל שלו.
Rakoon / CC0 · Wikimedia Commons
פועל כשוק פשפשים
יותר מ-70 שנה
התיאור של שירות התיירות של תל אביב-יפו עצמו לשוק, 2026
שעות הדוכנים
09:00–17:00
ראשון עד חמישי, לפי אתר המידע של השוק באנגלית
כניסה
חינם
רחובות ציבוריים, בלי שער ובלי כרטיס
נבנה מחדש
2001
השנה שבה העירייה ומשרד התיירות התחילו את פרויקט השיקום
בקצרה
- כמה זמן להקדיש
- כ-90 דקות לדוכנים, או שעתיים עד שלוש עם ארוחת צהריים
- דוכנים וחנויות, ראשון עד חמישי
- 09:00–17:00
- כניסה
- חינם. השוק פועל ברחובות ציבוריים: אין שער, אין קופה ואין דמי כניסה שפורסמו בידי העירייה או באתר המידע של השוק עצמו.
שוק הפשפשים ביפו הוא שוק רחוב פעיל בן ארבעה בלוקים מדרום-מזרח למגדל השעון, שבו נמכרים מדוכנים ומחנויות קטנות רהיטים יד שנייה, כלי בית מעשורים קודמים, שטיחים, תקליטים, תכשיטים ובגדים משומשים. בסמטאות שמסביב ובתוכו יש היום את הריכוז הצפוף ביותר של ברים ומסעדות בכל יפו, ושני הענפים עובדים בשעות שונות על אותם כמה מטרים של רחוב.
זה לא שוק עתיק באתר עתיק, והעירייה לא טוענת שכן. שירות התיירות של תל אביב-יפו מתאר אותו כצאצא של שוק ישן יותר שהשלטון העות'מאני פינה בסוף המאה ה-19, כשפינה את השטח סביב מגדל השעון בשביל מתחם המנהל האזרחי שלו ודחק את הסוחרים לחלק מהשטח שהם עדיין תופסים. לפי אותו שירות, השוק פועל כשוק פשפשים כבר יותר משבעים שנה, ובהמשך גם בלע את השוק היווני הסמוך.
מה שהמבקר נכנס אליו הוא שוק שנבנה מחדש. ב-2001 התחילו כאן העירייה ומשרד התיירות פרויקט של שימור והחייאה, והתוצאה הייתה סמטאות מסודרות יותר, חלל תצוגה מקורה ומקום לגלריות, סטודיואים, בתי קפה וברים לצד הגרוטאות. אם זה היה הצלה או פינוי איטי, זה ויכוח שהסוחרים והתושבים מנהלים בפומבי לפחות מאז 2012, והעמוד הזה מביא את שני הצדדים שלו.
השטח
ארבעה רחובות, ושלושה שווקים שונים בתוכם
השוק נמצא בבלוק שתוחמים הרחובות יהודה מרגוזה, עולי ציון, עמיעד ובית אשל, הליכה קצרה בירידה מדרום-מזרח למגדל השעון ברחוב יפת. זה כל השוק. מי שמצפה לממדים של שוק בירושלים או של בזאר באיסטנבול ימצא משהו קטן בהרבה ומעורבב בהרבה, עם סחורה יד שנייה, שולחנות של מסעדות ופתחי בתי מגורים על אותה מדרכה.
המקור העברי מחלק את המתחם לשלושה חלקים, וכדאי לזכור את החלוקה כי היא מסבירה למה השוק משנה את אופיו מסמטה לסמטה. יש מבנה ששתי סמטאות להולכי רגל חוצות אותו; מגרש פתוח שנקרא שוק עמיעד, מוקף מחסנים עירוניים ומחסנים של סיטונאים; ומדרחוב עולי ציון, שבו חנויות, מסעדות ובתי קפה חולקים משטח שכלי רכב עדיין נוסעים בו במקומות מסוימים.
לפי אתר המידע של השוק באנגלית, רצף הדוכנים הצפוף ביותר נמצא ברחוב עולי ציון ובסמטאות שיוצאות ממנו. חזיתות הרחוב עברו לחנויות עיצוב, לסטודיואים לתכשיטים ולגלריות, והסמטאות הצדדיות שנסגרו לתנועה עברו לברים. שום דבר מזה לא מסומן בשלטים, ולכן הדרך המעשית היא להתחיל במבנה המקורה, להמשיך לעולי ציון, ואז להחליט אם השאר הוא קניות או ארוחת צהריים.
- רחובות: יהודה מרגוזה, עולי ציון, עמיעד, בית אשל
- המבנה המקורה, ששתי סמטאות להולכי רגל חוצות אותו
- מגרש עמיעד הפתוח, מוקף מחסנים
- מדרחוב עולי ציון, חנויות ומסעדות
- השוק היווני, שצורף מצד מזרח

Bahnfrend / CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons
סוף התקופה העות'מאנית
השוק שהשלטון הזיז, והבניין שבגללו הוזז
הביצורים של יפו פורקו בשנות ה-70 של המאה ה-19, והעיר התפשטה מזרחה וצפונה אל שטחים שהחומות מנעו ממנה קודם. הרובע המסחרי החדש צמח על השטח הזה, והשלטונות העות'מאניים הציבו את הבניינים שלהם באמצעו: בית ממשל, בית סוהר ורחבה גדולה מחוץ לעיר העתיקה.
מגדל השעון הוקם באותה רחבה. הבנייה התחילה בספטמבר 1900 והסתיימה ב-1903, במימון תרומות מהעדות הערבית, הארמנית, המרונית והיהודית של יפו, לכבוד יובל הכסף של הסולטן עבדול חמיד השני. השוק שפעל על השטח הזה הועבר ממנו. שירות התיירות העירוני ישיר לגבי המנגנון: הסוחרים פונו כדי לפנות מקום למתחם המנהל האזרחי, ושוק הפשפשים הוא הצאצא של מה שהועבר.
לשוק היווני, ממזרח לו, יש מקור נפרד. לפי מדריך תל אביב של טיים אאוט, הוא נבנה בידי המנזר היווני-אורתודוקסי של יפו בסוף המאה ה-19, על שטח ממש ממזרח לכיכר השעון, והכתובת שלו היא רחוב פנחס בן יאיר 1. שוק הפשפשים התרחב לתוכו מאוחר יותר, ולכן היום בדרך כלל מתארים את שניהם כמקום אחד.
הבניין שדחק את השוק לא האריך ימים יותר ממנו. הסראיה החדשה, בית הממשל העות'מאני בכיכר, נהרסה במשאית תופת של הלח"י ב-4 בינואר 1948; לפי הערך על יפו בוויקיפדיה האנגלית נהרגו 26 בני אדם, רובם אזרחים, ובהם ילדים שהיו בחלוקת מזון. השוק, שני רחובות משם, המשיך לפעול, והמקור העברי מתארך את התגבשותו לצורתו הנוכחית בערך לתקופת המנדט הבריטי.
2001
מה כאן עתיק באמת, ומה הוחזר
כמעט שום דבר שמבקר נוגע בו בשוק הפשפשים לא ישן יותר ממבני המסחר שמסביב, מסוף התקופה העות'מאנית ומתקופת המנדט, וחלק ניכר מהמשטח חדש בהרבה. השיקום התחיל ב-2001 בידי עיריית תל אביב-יפו יחד עם משרד התיירות, בתכנון המשרד שהמקור העברי מציין כקיסלוב קיי אדריכלים, והוא הסיבה שהשוק נראה כפי שהוא נראה.
הפרויקט הקים את מרכז עמיעד לתערוכות, ירידים ומופעים, הכשיר כיכר מוצלת לסוחרים, שיפץ את הרחובות שמסביב ופינה מקום לגלריות, לסטודיואים של אמנים, למסעדות ולבתי קפה. זו עבודה גדולה, והיא לא מוסתרת: הריצוף, ההצללה והתאורה נראים חדשים, והדוכנים של הסוחרים יושבים בתוך מסגרת מתוכננת ולא בתוך מסגרת שצמחה מעצמה.
הדבר העתיק באמת היחיד שגלוי לעין אינו בכלל מבנה של השוק. מתחת ללובי של מלון מרקט האוס ברחוב בית אשל, קטעי רצפת זכוכית חושפים שרידים של כנסייה קטנה ביזנטית שנמצאו כשהאתר פותח. The Globe and Mail תיאר את המקום בדצמבר 2015, והחומרים של המלון עצמו מתארכים את השרידים למאה ה-8. הלובי הוא לובי של מלון, כך שצריך פשוט להיכנס ולהסתכל למטה, בלי לקנות כרטיס.
מעבר לזה, טענות הגיל שמבקר שומע כאן נוגעות לסחורה ולא למבנים. תתייחסו לתיארוך של מוכר לכיסא או לאריח כעמדת מכירה ולא כתעודת מקור, ותתייחסו לשוק עצמו כמו שהעירייה מתארת אותו: פינוי מהמאה ה-19 שהפך לשוק פשפשים במאה ה-20 ונבנה מחדש במאה ה-21.

Yoram Shoval / CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons
השינוי
עתיקות ביום, ברים בלילה, והריב ביניהם
השיקום מילא את השוק, והוויכוח על מה שמילא אותו התחיל כמעט מיד. במרץ 2012 דיווח רועי ארד בהארץ על סוחרים שתיארו את השינוי ככיבוש יאפי של יפו: השוק היה מסודר יותר, בתי הקפה והברים הצליחו, המכירות בחנויות העתיקות ירדו, והרחובות שתיאר היו ריקים אחר הצהריים.
חמישה חודשים אחר כך הדפיס אותו עיתון את הצד השני של הריב. הכתבה של אודיה גנור מ-21 באוגוסט 2012 תיארה תושבים שהתארגנו נגד עסקים שפתוחים עד ארבע לפנות בוקר באזור מעורב של מסחר ומגורים, שבו הכללים מחייבים לסגור באחת. העירייה קיימה פגישות גישור, דיווחה כעבור חודש וחצי שלא חל שינוי, ואמרה שהיא מנסחת מדיניות חדשה. בעלי ברים שרואיינו לכתבה אמרו שהאכיפה הוחמרה ושהם מקבלים דוחות לפחות פעם בשבוע.
הסיבה המבנית לוויכוח הזה עדיין כתובה בשעות של השוק עצמו. הדוכנים נסגרים ב-17:00 בימים א'-ה' וב-14:00 בשישי; האוכל והשתייה שבאו במקומם נמשכים עד מאוחר בלילה ולאורך כל השבת, כשרוב בעלי הדוכנים סגורים. שתי כלכלות, סט אחד של רחובות, והשנייה רועשת יותר.
העירייה דווקא אימצה את שימושי הערב ולא התרחקה מהם. לפי שירות התיירות שלה, אירועי הלילה של שוק הפשפשים בימי חמישי ביולי ובאוגוסט, עם מוזיקה, תיאטרון רחוב ותאורה מיוחדת, הפכו לחלק מלוח האירועים של יפו, וכמה מהרחובות הצדדיים במתחם השוק נסגרו לרכב כדי לשמש מקום לפאבים ולמסעדות. השירות גם אומר שהתוכניות כוללות העברה של רחובות נוספים בשוק היווני למסעדות ולעסקי פנאי.

Deror Avi / CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons
המסחר
איך הקנייה עובדת בפועל
שתי כלכלות חולקות את המדרכה, והמחירים בהן נקבעים בדרכים שונות לגמרי. בדוכני היד השנייה המחירים לא מסומנים ומצפים שתתמקחו: המדריך העירוני מתאר ערבוביה של סחורה חדשה ויד שנייה, שבה אפשר לפעמים למצוא עתיקות וחפצי נוי בכמעט כלום. בסטודיואים ובמותגים שתפסו את חזיתות הרחוב המחירים קבועים, כמו בכל חנות, והצעת מחיר היא מבוכה.
המדריך של טיים אאוט לשוק מציין את שני הסוגים באותם כמה רחובות: התכשיטנים רובי סטאר והסטודיו של מירית וינשטוק, סטודיו האופנה קומון רייבן ובית האופנה משכית, לצד דוכנים שהוא מתאר בלי כחל ושרק כנעים בין חפצים זולים ואיכותיים פחות לבין אוצרות וינטג' אמיתיים ורהיטים עתיקים. שני התיאורים נכונים באותו בוקר, ולפעמים באותה סמטה.
לשוק היווני יש קצב משלו. לפי טיים אאוט הוא פתוח בימים ג'-ו', 10:00-17:00, ובכל יום שישי ממלאים את המתחם אומנים ואמנים עם מלאכות יד, פרחים, עתיקות ומזכרות וינטג'. את מפגש יום שישי הזה, ולא את סחר העתיקות, מתכוונים רוב המבקרים כשהם אומרים שהשוק היה עמוס.
הימים חשובים יותר מהשעות. בוקר יום שישי הוא מועד המסחר המלא ביותר בשבוע, והוא נגמר בתחילת אחר הצהריים. בשבת רוב בעלי הדוכנים סגורים והמסעדות לא, ולכן ביקור בשבת הוא ארוחה בשוק סגור ולא יציאה לקניות.
- רהיטים יד שנייה ורהיטים מחודשים
- כלי בית וכלי מטבח מעשורים קודמים
- בגדים משומשים, שטיחים, תקליטי ויניל ותכשיטי אופנה
- סטודיואים לעיצוב, גלריות ותכשיטים עכשוויים במחירים קבועים
- מלאכות יד, פרחים ומזכרות וינטג' בשוק היווני בימי שישי

Rakoon / CC0 · Wikimedia Commons
למה לשים לב
מה לא לפספס בשוק הפשפשים
הפרטים ששווה להכיר עוד לפני שעומדים מולם.
מבנה השוק המקורה
שתי סמטאות להולכי רגל שחוצות מבנה אחד, ורצף דוכני היד השנייה הצפוף ביותר שנשאר במתחם. זה החלק של השוק שעדיין נראה כמו השם שלו.
כיכר עמיעד ומרכז עמיעד
המגרש הפתוח שמוקף מחסנים של העירייה ושל סיטונאים, שהפרויקט של 2001 הפך לכיכר מסחר מוצלת עם מרכז לתערוכות, ירידים ומופעים.
רחוב עולי ציון
עמוד השדרה של השוק להולכי רגל, עם דוכנים בבוקר ושולחנות של מסעדות בלילה. השירותים הציבוריים נמצאים במספר 14, וכדאי לדעת את זה לפני שתצטרכו אותם.
השוק היווני
נבנה בידי המנזר היווני-אורתודוקסי של יפו בסוף המאה ה-19, ממש ממזרח לכיכר השעון, ברחוב פנחס בן יאיר 1. לפי טיים אאוט הוא פתוח בימים ג'-ו', ויום שישי הוא יום האומנים שלו.
הכנסייה מתחת ללובי של מרקט האוס
ברחוב בית אשל, קטעי רצפת זכוכית בלובי של מלון חושפים שרידים של כנסייה קטנה ביזנטית שהתגלו כשהאתר פותח. זה הדבר העתיק ביותר שגלוי לציבור בשוק, ולהסתכל עליו לא עולה כלום.
לאורך השנים
שוק הפשפשים: ציר הזמן
שנות ה-70 של המאה ה-19
הביצורים של יפו מפורקים, והעיר מתפשטת מזרחה אל שטח פתוח, שעליו צומח רובע מסחרי חדש.
סוף המאה ה-19
השלטון העות'מאני מפנה את השוק הקיים מהשטח סביב כיכר השעון כדי לבנות את מתחם המנהל האזרחי שלו; הסוחרים מועברים דרום-מזרחה, לחלק מהשטח הנוכחי. באותה תקופה בונה המנזר היווני-אורתודוקסי של יפו את השוק היווני ממש ממזרח.
ספטמבר 1900 עד 1903
מגדל השעון נבנה ברחבה, במימון תרומות מהעדות הערבית, הארמנית, המרונית והיהודית של יפו, לכבוד יובל הכסף של הסולטן עבדול חמיד השני.
1920–1948
בתקופת המנדט הבריטי השוק מתגבש לצורה שדומה לזו שיש לו היום, ברחובות שהוא עדיין תופס.
4 בינואר 1948
משאית תופת של הלח"י הורסת את הסראיה החדשה, בית הממשל העות'מאני בכיכר, שבנייתו גרמה לפינוי השוק. לפי הערך על יפו בוויקיפדיה האנגלית נהרגו 26 בני אדם, רובם אזרחים.
2001
עיריית תל אביב-יפו ומשרד התיירות מתחילים פרויקט שימור והחייאה בתכנון קיסלוב קיי אדריכלים: מרכז עמיעד, כיכר מוצלת לסוחרים, רחובות משופצים ומקום לגלריות, לסטודיואים, למסעדות ולבתי קפה.
2012
הארץ מדווח על שני הצדדים של השינוי בתוך חמישה חודשים: סוחרי עתיקות שמתארים כיבוש יאפי וירידה במכירות במרץ, ותושבים שמתארגנים נגד ברים שפתוחים עד ארבע לפנות בוקר באוגוסט.
18 באוגוסט 2023
הקו האדום של הרכבת הקלה בתל אביב נפתח, ועובר ביפו לאורך שדרות ירושלים. הוא לא פועל בשבת.
מידע מעשי
ביקור בשוק הפשפשים

איפה
בין הרחובות יהודה מרגוזה, עולי ציון, עמיעד ובית אשל, יפו, תל אביב-יפו
שעות פתיחה
דמי כניסה
- כניסה
- חינם. השוק פועל ברחובות ציבוריים: אין שער, אין קופה ואין דמי כניסה שפורסמו בידי העירייה או באתר המידע של השוק עצמו.מקור
נגישות
סמטאות השוק כמעט מישוריות ורובן מיועדות להולכי רגל, כך שזה לא הטיפוס של יפו העתיקה שעל הגבעה מעל. המשטחים מרוצפים, והמעברים מוצרים בגלל סחורה, שולחנות ורכבי משלוחים חונים, ולכן כיסא גלגלים או עגלת ילדים יעברו בקלות בחלק מהסמטאות וייתקעו באחרות, במיוחד בבוקר יום שישי. לא שירות התיירות העירוני ולא עמוד המידע של השוק מפרסמים הצהרת נגישות, אז כדאי לשאול מראש בחנויות ובמסעדות עצמן.
במקום
- שירותים ציבוריים בעולי ציון 14
- חניה בתשלום ברחוב, בכחול-לבן, עד שלוש שעות
- בתי קפה, ברים ומסעדות בכל המתחם
- קו 41 של דן מהתחנה המרכזית של תל אביב
- מלונות ברחוב בית אשל בקצה השוק
הזמנה מראש
בשוק עצמו לא מזמינים כלום. היוצאות מן הכלל הן המסעדות שהשתלטו על הסמטאות שמסביב, בערבי חמישי ושישי, כשהמתחם הכי מלא.
השעות והמחירים מופיעים כפי שהמפעיל מפרסם אותם, והם משתנים בלי הרבה התראה, במיוחד סביב שבתות וחגים. לפני שיוצאים, כדאי לבדוק בעמוד של המפעיל עצמו.
העמוד הרשמי ב-visit-tel-aviv.com →מה אנשים היו רוצים לדעת מראש
- הטעות הנפוצה ביותר היא להגיע באמצע אחר הצהריים. הדוכנים מתחילים להתקפל הרבה לפני 17:00 בימים א'-ה', ובשישי כבר מ-14:00, כך שמי שמגיע אחר הצהריים פוגש את קהל הברים ולא את השוק.
- ביקור בשבת הוא ארוחה, לא קניות. רוב בעלי הדוכנים סגורים והמסעדות לא, וזה אחר צהריים נהדר, אבל גרוע לקניית משהו יד שנייה.
- תתמקחו בדוכנים ולא בסטודיואים. מחירים לא מסומנים על סחורה יד שנייה הם הזמנה להתמקח; סטודיואי התכשיטים ומותגי העיצוב בחזיתות הרחוב מתמחרים כמו כל חנות ולא מתמקחים.
- תתייחסו אליו כשלושה שווקים ולא כאחד. במבנה המקורה, במגרש עמיעד הפתוח ובמדרחוב עולי ציון יש סחורה שונה במחירים שונים, ומי שהולך רק בסמטאות המסעדות מפספס את רוב המסחר.
- לשוק היווני הסמוך יש שעות אחרות: ג'-ו' לפי טיים אאוט, עם יריד האומנים בשישי. קל לעבור ליד הסמטה שמובילה אליו בלי לשים לב.
- החניה ברחוב היא בתשלום, בכחול-לבן ועד שלוש שעות, וחלקים מהמתחם סגורים לרכב. מי שמגיע ברכבת הקלה לאורך שדרות ירושלים חוסך את כל הבעיה, חוץ מבשבת, כשהקו לא פועל.
המספרים
שוק הפשפשים במספרים
כל נתון מציין את השנה שאליה הוא שייך ומקשר למקור שממנו נלקח.
| מדד | נתון | נכון לתאריך | מקור |
|---|---|---|---|
| פועל כשוק פשפשים | יותר מ-70 שנה | 2026 | visit-tel-aviv.com |
| שעות הדוכנים, ראשון עד חמישי | 09:00–17:00 | 2026 | en.shuktlv.co.il |
| שעות הדוכנים, שישי | 09:00–14:00 | 2026 | en.shuktlv.co.il |
| תחילת פרויקט השיקום | 2001 | 2001 | he.wikipedia.org |
| מגדל השעון נבנה על השטח של השוק שפונה | ספטמבר 1900 עד 1903 | 1903 | en.wikipedia.org |
| הסראיה החדשה נהרסת | 4 בינואר 1948 | 1948 | en.wikipedia.org |
| שעת הסגירה המותרת לברים באזור המעורב | 01:00 | 2012 | haaretz.com |
| פתיחת הקו האדום של הרכבת הקלה | 18 באוגוסט 2023 | 2023 | jta.org |
כשאתם כבר כאן
שאר האתרים ביפו
כל שאר האתרים ביעד הזה שיש להם עמוד משלהם.

Sasha1506 / CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons
אתר מוכר
מגדל השעון ביפו
המגדל נבנה לכבוד יובל הכסף של הסולטן עבדול חמיד השני, בכסף שגייסו תושבי יפו המוסלמים, היהודים, הנוצרים והארמנים. זה היה השעון הציבורי הראשון בעיר, שעד אז רק הכנסיות והמסגדים בה סימנו את השעות.

Fallaner / CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons
אתר מוכר
כיכר קדומים
הכיכר המרוצפת והמרכזית של יפו העתיקה היא חלל שהבריטים יצרו בהריסות ביוני 1936, והחפירה של רשות העתיקות מתחת למזרקה שלה מצאה את הביוב של אחד הבתים שנהרסו.

שלמה רודד / CC BY 2.5 · Wikimedia Commons
אתר מוכר
נמל יפו
הרציף, שובר הגלים ושלושת המחסנים הארוכים שלאורכו הם עבודה בריטית מאמצע שנות ה-30, שנבנתה בשביל סחר התפוזים על שטח שיובש מהים. שניים מהמחסנים האלה פורקו ונבנו מחדש בין 2019 ל-2023.
מקורות וקריאה נוספת
פתחנו ובדקנו כל קישור כאן בזמן כתיבת העמוד. הודעות רשמיות מסומנות ככאלה: זו הגרסה של הגורם עצמו, לא גרסה עצמאית.
- רשמישירות התיירות של עיריית תל אביב-יפוvisit-tel-aviv.comשוק הפשפשים ביפו
העמוד של העירייה עצמה: הפינוי העות'מאני שיצר את השוק, יותר משבעים שנה כשוק פשפשים, השוק היווני שצורף אליו, ואירועי לילות חמישי ביולי ובאוגוסט.
- רשמישירות התיירות של עיריית תל אביב-יפוvisit-tel-aviv.comJaffa Flea Market: a Full Guide
התיאור של המדריך העירוני לסחורה, הרחובות שנסגרו לתנועה בשביל פאבים ומסעדות, והתוכניות לשוק היווני.
- רשמיThe Jaffa Flea Market (en.shuktlv.co.il)en.shuktlv.co.ilUseful Information, Shuk HaPishpeshim
אתר המבקרים של השוק עצמו באנגלית, והמקום היחיד שמפרסם שעות לדוכנים: ראשון עד חמישי 09:00-17:00, שישי 09:00-14:00, שבת סגור. וגם רשימת הרחובות, השירותים בעולי ציון 14, החניה וקו 41.
- רשמיThe Jaffa Flea Market (en.shuktlv.co.il)en.shuktlv.co.ilAbout the Jaffa Flea Market
הסיפור של השוק עצמו על ראשיתו בתקופה העות'מאנית ועל המסחר שלו היום ברהיטים מחודשים, בכלי בית ובבגדים יד שנייה.
- כתבותהארץhaaretz.comFlea Market Traders Decry Yuppie 'Occupation' of Jaffa
רועי ארד, 2 במרץ 2012: סוחרי עתיקות על השוק המשופץ, בתי הקפה והברים המצליחים, והמכירות שלהם שיורדות.
- כתבותהארץhaaretz.comLoud music in Jaffa Flea Market leads to high-volume protests
אודיה גנור, 21 באוגוסט 2012: עסקים שפתוחים עד 04:00 מול כלל של סגירה ב-01:00 באזור המעורב, תושבים שמתארגנים, גישור של העירייה ומדיניות חדשה שהובטחה.
- כתבותטיים אאוט ישראלtimeout.comThe ultimate guide to the Jaffa flea market
הטווח שבין חפצים זולים ואיכותיים פחות לבין רהיטי וינטג', והחנויות, הסטודיואים, הברים והמסעדות שנמצאים היום בתוך השוק, בשמם.
- כתבותטיים אאוט ישראלtimeout.comהשוק היווני
בניית השוק היווני בידי המנזר היווני-אורתודוקסי של יפו בסוף המאה ה-19, הכתובת שלו ברחוב פנחס בן יאיר 1, השעות שלו ויריד האומנים בשישי.
- כתבותThe Globe and Mailtheglobeandmail.comTel Aviv's Market House Hotel, a biblical blend of old and new in Jaffa
איימי רוזן, 3 בדצמבר 2015: קטעי רצפת הזכוכית בלובי שחושפים שרידים של כנסייה קטנה ביזנטית.
- כתבותסוכנות הטלגרף היהודית (JTA)jta.orgTel Aviv's long-awaited light rail system is finally opening, but not on Shabbat
פתיחת הקו האדום ב-18 באוגוסט 2023, 34 התחנות שלו, התוואי לאורך שדרות ירושלים ביפו, והעובדה שהוא לא פועל בשבת.
- רקעויקיפדיה העבריתhe.wikipedia.orgשוק הפשפשים (יפו)
שלושת האזורים של המתחם, התגבשות השוק בתקופת המנדט הבריטי, והפרויקט של העירייה ומשרד התיירות מ-2001 בתכנון קיסלוב קיי אדריכלים.
- רקעויקיפדיה האנגליתen.wikipedia.orgיפו
פירוק ביצורי העיר בשנות ה-70 של המאה ה-19, והריסת הסראיה החדשה במשאית תופת של הלח"י ב-4 בינואר 1948, עם 26 הרוגים.
- רקעויקיפדיה האנגליתen.wikipedia.orgמגדל השעון ביפו
הבנייה מספטמבר 1900 עד 1903, המימון בתרומות מכל העדות של יפו, ומקומו של המגדל במרכז המסחרי החדש לצד השוק.
שוק הפשפשים: שאלות נפוצות
מה שעות הפתיחה של שוק הפשפשים ביפו?+
לפי אתר המידע של השוק באנגלית, הדוכנים והחנויות פתוחים 09:00-17:00 בימים א'-ה' ו-09:00-14:00 בשישי, וסגורים בשבת. לברים, לבתי הקפה ולמסעדות שמסביב יש שעות משלהם, מאוחרות בהרבה, גם בשבת. שירות התיירות של תל אביב-יפו, שהוא העמוד של הגורם העירוני שמפעיל את השוק, בכלל לא מפרסם שעות לדוכנים, אז התייחסו לכל שעה כהערכה, ואם אתם מגיעים במיוחד, בדקו מול חנות מסוימת.
הכניסה לשוק הפשפשים ביפו חינם?+
כן. השוק נמצא ברחובות ציבוריים, אין שער ואין קופה, ולא שירות התיירות העירוני ולא אתר המידע של השוק מפרסמים דמי כניסה. הכסף היחיד שמעורב הוא מה שתוציאו, ובדוכני היד השנייה מצפים שתתמקחו עליו.
מה היום הכי טוב להגיע?+
בוקר יום שישי הוא מועד המסחר המלא ביותר בשבוע, והוא נגמר בתחילת אחר הצהריים. בוקר של יום חול, מראשון עד חמישי, שקט יותר ונוח יותר לקניות, וערב חמישי הוא העמוס ביותר לאוכל ולשתייה. ביולי ובאוגוסט העירייה מקיימת בלילות חמישי אירועי שוק עם מוזיקה, תיאטרון רחוב ותאורה מיוחדת.
השוק פתוח בשבת?+
הדוכנים לא, אבל השכונה כן. רוב בעלי הדוכנים סוגרים לשבת, ואילו בתי הקפה, הברים והמסעדות בתוך המתחם וסביבו פתוחים לאורכה. לכן שבת היא אחר צהריים טוב לארוחת צהריים ומבוזבז לקניית רהיטים.
אפשר להתמקח בשוק הפשפשים ביפו?+
בדוכני היד השנייה כן, ומצפים לזה: המחירים לא מסומנים, והמדריך העירוני מתאר עתיקות וחפצי נוי שאפשר לפעמים לקנות בכמעט כלום. בחנויות העיצוב, בגלריות ובסטודיואים לתכשיטים שבחזיתות הרחוב, לא. כלל אצבע: כל מה שיש עליו תווית מחיר נמכר במחיר קבוע.
שווה לבוא, או שזה הפך למלכודת תיירים?+
שני התיאורים פורסמו באותו עיתון. הארץ דיווח במרץ 2012 שסוחרי עתיקות רואים בשוק המשופץ כיבוש יאפי, כשבתי הקפה והברים פורחים והמכירות שלהם יורדות, ובאוגוסט 2012 דיווח על תושבים שנאבקים בעסקים שפתוחים עד ארבע לפנות בוקר. סחר היד השנייה עדיין קיים באמת, בעיקר במבנה המקורה ולאורך עולי ציון, אבל היום הוא מיעוט ממה שקורה ברחובות, ומי שבא רק בשביל עתיקות צריך להגיע מוקדם ביום.
כמה זמן צריך?+
כ-90 דקות מספיקות כדי לעבור בין הדוכנים בקצב הליכה, ושעתיים עד שלוש הן הערכה ריאלית אם ארוחת צהריים היא חלק מהתוכנית. המתחם הוא רק ארבעה רחובות, כך שהזמן הולך על עצירות ולא על מרחקים. אם מוסיפים את מגדל השעון, כיכר קדומים והנמל, יוצא חצי יום נוח.
שוק הפשפשים נגיש לכיסאות גלגלים?+
בחלקו, ופחות צפוי ממה שהמפה השטוחה מרמזת. הסמטאות כמעט מישוריות ורובן מיועדות להולכי רגל, כך שאין כאן שום טיפוס כמו ביפו העתיקה שעל הגבעה מעל, אבל סחורה, שולחנות ורכבי משלוחים מצרים את המעברים, וכמה סמטאות חסומות בפועל בשעות העומס. העירייה ועמוד המידע של השוק לא מפרסמים הצהרת נגישות, אז שאלו את העסקים עצמם.
איך מגיעים בלי רכב?+
הקו האדום של הרכבת הקלה בתל אביב, שפתוח מאז 18 באוגוסט 2023, עובר ביפו לאורך שדרות ירושלים, הליכה קצרה מהשוק, ולא פועל בשבת. עמוד המידע של השוק עצמו מציין את קו 41 של דן מהתחנה המרכזית של תל אביב. נסיעה ברכב היא האפשרות המסורבלת: החניה ברחוב היא בתשלום, בכחול-לבן ועד שלוש שעות, וחלקים מהמתחם סגורים לתנועה.
מה באמת ישן בשוק הפשפשים?+
פחות ממה שהאווירה מרמזת. מבני המסחר הם מסוף התקופה העות'מאנית ומתקופת המנדט, השוק קיבל את צורתו הנוכחית בתקופת המנדט, והריצוף, ההצללה והתאורה הם מהשיקום שהתחיל ב-2001. הדבר העתיק ביותר שגלוי לציבור הוא הכנסייה הביזנטית הקטנה מתחת לקטעי רצפת הזכוכית בלובי של מלון מרקט האוס ברחוב בית אשל, שהתגלתה כשהאתר פותח והמלון מתארך אותה למאה ה-8.