מרכז פרס לשלום ולחדשנות

התיאור של האדריכלים לבניין קצר וברור במידה לא רגילה לגבי הכוונה. סטודיו פוקסס מתאר בניין שמייצג זמן וסבלנות בשכבות של חומרים מתחלפים, שמייצגים מקומות שסבלו קשות, עם מרתף אבן כיסוד ושני גרמי מדרגות ארוכים שמובילים למקום מנוחה, מואר מלמעלה. לדבריהם, החזית בנויה משכבות מתחלפות של בטון וזכוכית שקופה למחצה, כך שאור היום מסונן פנימה במשך היום ונשלח החוצה אחרי החשכה.

הפרשנות שנקלטה כאן היא גאולוגית ולא היסטורית. באפריל 2016 תיאר xnet, מוסף האדריכלות של ynet, את הקונספט כשכבות גאולוגיות של בטון וזכוכית בצבעי המים והסלעים שנראים מבעד לחלונות הפונים לים. זו הגרסה שרוב המדריכים משתמשים בה, וקל לבדוק אותה מול הנוף.

נתוני הפרויקט לא מתיישבים זה עם זה. סטודיו פוקסס נותן 1999 עד 2009, מגרש של 7,000 מ"ר, שטח בנוי של 2,500 מ"ר במה שויקיפדיה העברית סופרת כחמש קומות, ועלות של 15 מיליון דולר. הדיווח של xnet מ-2016 העריך את ההשקעה בכ-16 מיליון, ואמר שהערכות אחרות גבוהות יותר. ויקיפדיה האנגלית מציינת הערכה ראשונית של 6 מיליון דולר ושלוש שנים, ומצטטת דיווח של הארץ מאוגוסט 2009 שלפיו שתיהן היו נמוכות בהרבה מהמציאות. רק המספר הראשון הוא של הבונים עצמם.

רשימת פרס אמיליו אמבאס ממרץ 2010 מציבה את הבניין במקום הראשון בקטגוריה שלו, בקרדיט למשרד מאסימיליאנו פוקסס אדריכלים, עם יואב מסר כאדריכל המקומי בישראל. המקום הראשון בקטגוריית הנוף באותה רשימה הלך לשיקום מדרון וחוף יפו, העבודות שיצרו את הפארק שממש מצפון לכאן.

• אדריכלים: מאסימיליאנו ודוריאנה פוקסס, עם יואב מסר כאדריכל המקומי
• שנות הפרויקט: 1999 עד 2009, לפי סטודיו פוקסס
• 2,500 מ"ר של שטח בנוי בחמש קומות, על מגרש של 7,000 מ"ר
• עלות: 15 מיליון דולר לפי האדריכלים, כ-16 מיליון לפי xnet ב-2016
• פרס אמיליו אמבאס 2010, מקום ראשון בקטגוריית הבניינים

המגרש היה חלק מבית החולים הממשלתי ביפו, שנסגר בשנות ה-80. ויקיפדיה העברית מציינת את טקס הנחת אבן הפינה של בית פרס לשלום ב-2003 וממקמת אותו בשכונת גבעת עלייה; הערך באנגלית ממקם את הבניין בעג'מי. שני השמות מתארים את אותה רצועה בדרום יפו, וההבדל הוא אזהרה הוגנת שעל הגבולות כאן מתווכחים. הדיווח של xnet מוסיף שהקרקע הוחכרה מעיריית תל אביב-יפו.

כדאי להכיר את השכנים הקרובים לפני שמגיעים. בית קברות מוסלמי צמוד לבניין מצד דרום, ורואים אותו מהאודיטוריום יחד עם הים הפתוח. סביב הבניין יש פארק ציבורי, שבצד העברי נקרא גן השלום, שמגיע עד קו החוף ואפשר לטייל בו בחינם. בצד היבשה נמצאים בלוקי המגורים של גבעת עלייה, ולאחרונה גם פרויקטים יוקרתיים למגורים.

היחסים של הבניין עם השכונה הזאת היו הביקורת העיקרית עליו, והיא נאמרה בהרחבה עוד לפני שהתערוכה הייתה קיימת. באפריל 2016 תיאר xnet אובייקט אדריכלי יוקרתי שמעולם לא השתלב בסביבתו, שיושב על מגרש גדול מול הים ומפנה גב אטום לתושבים הערבים של יפו, עומד ריק רוב ימות השנה ומשמש כארבעים איש, כשניסיונות הדיאלוג עם השכנים דווחו כלא מוצלחים והגן שיורד לחוף צוין כרווח האמיתי היחיד של השכונה. הכתבה עצמה הייתה טיעון בעד הסבת הבניין, אז תתייחסו אליה כדיווח מלפני השינוי ולא כפסק דין על מה שיש שם היום. הגאומטריה לא השתנתה: הכניסה פונה פנימה, לרחוב קדם, הנופים פונים מערבה, וההליכה למים היא החלק של האתר שפתוח לכולם.

על התפנית דיווחו עוד לפני שהוכרזה. באפריל 2016 כתב xnet שהארגון עובד על הפיכת הבניין למרכז חדשנות שיספר את סיפור אומת הסטארט-אפ, אולי עם מרכז טכנולוגי בתוכו, שהעבודות יימשכו כשנתיים, ושההשקעה מוערכת אז בכ-10 מיליון שקל. הוא ציין גם שהשם החדש עוד לא נקבע.

לפי ויקיפדיה העברית, ביוני 2016 הכריז מרכז פרס על מרכז החדשנות הישראלי, והארגון קיבל את השם שהוא נושא היום. שמעון פרס, שהניח את אבן הפינה לפרויקט החדש, נפטר ב-28 בספטמבר 2016 ולא זכה לראות אותו נפתח. הרשומה של קרן נובל עליו היא הגרסה הקצרה של הסיבה שהבניין נושא את שמו: נולד ב-16 באוגוסט 1923 בווישנבה, שר החוץ בזמן קבלת הפרס, ואחד משלושה שחלקו את פרס נובל לשלום ב-1994 על מאמציהם ליצור שלום במזרח התיכון.

טקס החנוכה הרשמי התקיים ב-25 באוקטובר 2018. ynet, שדיווח מהטקס באותו בוקר, מנה בין הנוכחים את ראש הממשלה, את סגן נשיא סין ודמויות מתעשיית הטכנולוגיה הבינלאומית, ביניהם מייסד Alibaba ג'ק מא ואריק שמידט מ-Google. ויקיפדיה העברית מתארכת את הפתיחה למבקרים רגילים ל-2019: חנוכה בסוף 2018, כניסה לקהל הרחב בשנה שאחריה.

כך שלשני החצאים של האתר יש גילים שונים מאוד. המעטפת, החזית המשוכבת, האודיטוריום והפארק הם כפי שנבנו ב-2009. כל מה שכרטיס קונה הוא עיצוב פנים שבוצע בין 2016 ל-2018 ורוענן מאז, בחדרים שהיו משרדים ולובי ריק. שום דבר כאן לא שוחזר ממשהו ישן יותר: בית החולים שעמד על השטח נעלם עשרות שנים לפני השרטוט הראשון.

• אפריל 2016: דיווח על ההסבה, ההשקעה מוערכת אז בכ-10 מיליון שקל
• יוני 2016: ההכרזה על מרכז החדשנות הישראלי
• 28 בספטמבר 2016: שמעון פרס נפטר
• 25 באוקטובר 2018: טקס החנוכה הרשמי
• 2019: נפתח למבקרים רגילים

התערוכה בנויה כחדרים עם שמות ולא כאולמות, והאתר העברי מפרט אותם לפי מפלס: אומת החדשנות בקומה 1, הקפסולה בקומה 2, גלריית החדשנות העכשווית בקומה מינוס 1, וסודות החדשנות בקומת הכניסה. כלומר ארבעה מפלסים מתוך חמש הקומות של הבניין, כמו בתיאור של ynet בפתיחה. העמודים באנגלית ממספרים חלק מאותם חדרים אחרת, אז התייחסו לתוויות הקומות כהערכה ולכו אחרי המדריך.

מה כל חדר עושה, המרכז אומר בבירור מספיק. היכל ההשראה מקיף את המבקרים במסכים מהרצפה עד התקרה. אומת החדשנות היא ציר זמן אינטראקטיבי עם משחקים בתחומי ההייטק, הרפואה, החקלאות והחברה; ynet דיווח בפתיחה על 100 אירועים שמוצגים לאורכו. סודות החדשנות הוא מפגש דיגיטלי שבו חלוצי החדשנות הישראלית עונים על שאלות, ולפי ויקיפדיה העברית בין ההולוגרמות יש את גיל שוויד, רות ארנון ואמנון שעשוע. הקפסולה היא חדר המציאות המדומה, מסע ברפואה דיגיטלית, בטכנולוגיית מזון, בתחבורה חכמה, בננו-רובוטים ובמסעות בחלל. האקספו הישראלי במפלס התחתון מציג סטארט-אפים פעילים במחזורים מתחלפים; ynet דיווח בפתיחה על קומה של 50 הפיתוחים החדשים ביותר.

החדר שלא עוסק בטכנולוגיה הוא חדר העבודה. המרכז מציג אותו כהזדמנות לבקר בלשכה של הנשיא שמעון פרס, עם מצגת אורקולית על חייו. מה שלא מפורסם הוא כמה מהחדר עומד כפי שהשאיר אותו, והגרסאות אפילו חלוקות על הקומה שבה הייתה הלשכה שלו: ויקיפדיה העברית ממקמת אותה בשלישית, והדיווח של xnet מ-2016 בעליונה. תתייחסו אליו כהצגה של האיש ולא כחלל פנים משומר.

המרכז מציג גם תערוכה נפרדת של הצלם זיו קורן על 7 באוקטובר 2023 ומה שבא אחריו, שהוא מתאר כהנצחה של האסון הגדול ביותר שקרה אי פעם במדינת ישראל, וחלק מההכנסות שלה מועבר לפורום משפחות החטופים והנעדרים. בעמוד שלה מופיעה אזהרה שהתערוכה כוללת תכנים שלא קל לצפות בהם. הכרטיס אליה נפרד, ₪40, והיא לא חלק מהסיור הרגיל.

• קומת הכניסה: סודות החדשנות, המפגש עם ההולוגרמות
• קומה 1: אומת החדשנות, ציר הזמן האינטראקטיבי
• קומה 2: הקפסולה, חדר המציאות המדומה
• קומה מינוס 1: האקספו הישראלי של סטארט-אפים פעילים
• חדר העבודה: חדר אורקולי שמוצג כלשכה של שמעון פרס

העובדה המעשית שתופסת אנשים לא מוכנים היא שאין כניסה בלי הזמנה. בשתי גרסאות השפה כתוב שצריך להזמין ביקור מראש דרך האתר, ובעמוד הכרטיסים העברי כתוב במפורש שאי אפשר לקנות כרטיסים במקום.

גם אין שעות פתיחה קבועות לצטט, כי המרכז לא מפרסם כאלה. בעמוד המידע למבקרים באנגלית כתוב ששעות הפתיחה משתנות ואפשר למצוא אותן בעמוד ההזמנות; העמוד העברי מדייק יותר, ששעות הפעילות נקבעות לפי הסיורים והאירועים שמופיעים בעמודי רכישת הכרטיסים. ב-13 באוגוסט 2026 הציגה מערכת ההזמנות סיורים בימים א'-ו', בלי סיורים בשבת, שמתחילים בין 10:00 ל-15:30 בימים א'-ה' ובין 10:00 ל-12:30 בשישי. אלה היו הסיורים שנמכרו באותו יום, לא לוח זמנים שפורסם.

הדבר השני שצריך לסגור בזמן ההזמנה הוא השפה. המרכז מפרסם סיורים באנגלית, בעברית, בערבית ובסינית, ואומר שתוכני הווידאו מתורגמים בכתוביות לעברית, לערבית, לאנגלית ולספרדית. בלוח שנבדק ב-13 באוגוסט 2026 רוב הסיורים היו בעברית, מספר קטן יותר באנגלית וסיור אחד בספרדית, כך שסיור באנגלית בבוקר מסוים הוא לא דבר מובן מאליו.

המחירים שפורסמו לא תואמים בין שני אתרי השפה של המרכז. שניהם נותנים ₪69 לכרטיס רגיל, אבל העמוד באנגלית מוזיל הזמנה באינטרנט ל-₪54 והעמוד העברי אומר ₪58, והם חלוקים גם על המחירים לילדים, לאזרחים ותיקים, לסטודנטים ולתושבים ועל טווח הגילים שכרטיס ילד מכסה. שניהם היו פעילים באוגוסט 2026. בדקו את הסכום הכולל לפני שאתם משלמים.

לגבי נגישות, המרכז מצהיר שהוא נגיש לחלוטין לאנשים עם מוגבלויות ושיש שירות שמירת חפצים, ולא מפרסם שום פירוט מעבר לזה, וכדאי לדעת את זה אם צריך לוודא צורך מסוים. לחדר המציאות המדומה יש מגבלות משלו, וגם הן שונות בין גרסאות השפה: העמוד באנגלית מתיר את המשקפיים מגיל 13 ומעלה, העמוד העברי מגיל 10 ומעלה, ושניהם אוסרים אותם על נשים בהריון ועל אנשים עם אפילפסיה.