Law1991The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 1ב of חוק עובדים זרים, התשנ״א–1991, אישור רפואי.
This section is in פרק ב׳: תנאים להעסקה
1ב. אישור רפואי
תיקון: תש״ס, תשס״ג, תש״ע־2, תשע״ד, תשע״ה
(א)המעסיק קיבל אישור ממוסד רפואי במדינת חוץ, שהכיר בו לענין זה שר הבריאות, כי העובד נבדק בדיקה רפואית, בתוך שלושת החודשים קודם כניסתו לישראל, ונמצא שאינו נשא של אחת מהמחלות המנויות בתוספת הראשונה או חולה בה (להלן – אישור רפואי); לא היה במדינה שממנה הגיע העובד הזר לישראל מוסד רפואי שהוכר כאמור, ייערכו הבדיקות ויינתן האישור, באותה מדינה או במדינה אחרת, על ידי מוסד רפואי ישראלי שהכיר בו לענין זה שר הבריאות.
(ב)הבדיקות לפי סעיף קטן (א) יבוצעו בהסכמת רשויות הבריאות של המדינה שבה הן מבוצעות ובהסכמה מדעת של העובד.
(ג)המעסיק צירף לבקשה לאשרה ולרשיון לישיבת ביקור למטרת עבודה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, לעובד שלגביו מוגשת הבקשה, את האישור הרפואי המתייחס אליו.
(ד)שר הבריאות, בהתייעצות עם שר הפנים, רשאי להתקין תקנות לביצוע הוראות סעיף זה, ובכלל זה פרטי הזיהוי שהאישור הרפואי יכלול.
The text on this page is adapted from the entry חוק עובדים זרים, התשנ״א–1991 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.