Law1991The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 1יד1 of חוק עובדים זרים, התשנ״א–1991, התניית מתן היתר בתשלום קנס חלוט.
This section is in פרק ד׳1: היתר להעסקת עובד זר
1יד1. התניית מתן היתר בתשלום קנס חלוט
תיקון: תשס״ט, תשע״ד, תשע״ז־2
(א)בלי לגרוע מסמכות הממונה לפי חוק זה ולפי כל דין אחר לסרב ליתן היתר להעסקת עובד זר, להתלותו או לבטלו, רשאי הממונה שלא ליתן היתר להעסקת עובד זר למעסיק שלא שילם קנס חלוט שנתחייב בו בשל עבירה לפי חוק זה או לפי אחד מהחיקוקים המפורטים בתוספת השניה לחוק בית הדין לעבודה, התשכ״ט–1969, בקשר עם העסקת עובדים זרים, או שלא שילם עיצום כספי חלוט שהוטל עליו לפי חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע״ב–2011, בקשר להעסקת עובדים זרים.
(ב)בסעיף זה –
”עיצום כספי חלוט“ – עיצום כספי שחלפו המועדים להגשת ערר ולהגשת ערעור עליו, וערר או ערעור כאמור לא הוגשו או הוגשו ונדחו;
”קנס חלוט“ – כל אחד מאלה:
(1)קנס מינהלי קצוב כמשמעותו בחוק העבירות המינהליות, התשמ״ו–1985, שחלף המועד לתשלומו ושמתקיים לגביו אחד מאלה:
(א)חלפו לגביו המועדים הקבועים באותו חוק להגשת בקשה לביטולו או להגשת הודעה על רצון הנקנס להישפט על העבירה, והנקנס לא הגיש בקשה או הודעה כאמור;
(ב)נדחתה בקשתו של הנקנס לביטול הקנס והוא לא הגיש הודעה על רצונו להישפט על העבירה, במועד הקבוע לכך באותו חוק;
(2)קנס שהוטל במסגרת פסק דין חלוט, שחלף המועד לתשלומו.
The text on this page is adapted from the entry חוק עובדים זרים, התשנ״א–1991 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.