מדינת ישראל נ' פופאנה באקארי

פסק-דין

הנשיא א' גרוניס:

1.במסגרת הדיון הושגה הסכמה כי סוגיית ההגנה הפרטנית לה טוען המשיב תוחזר לבית המשפט לעניינים מינהליים, מחוז מרכז. זאת, לאחר שהמדינה הודיעה ביום 27.12.2011 על הפסקתה של ההגנה הקולקטיבית.

2.סוגייה נוספת שעלתה בערעור נוגעת לאשרה בה מחזיק המשיב ולקביעתו של בית משפט קמא כי המשיב רשאי לעבוד, תחת אשרה לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. אנו סבורים כי אכן האשרה לה זכאי המשיב הינה לפי סעיף 2(א)(5) לחוק. עם זאת, דעתנו היא כי שגה בית משפט קמא בקביעתו המפורשת כי המשיב זכאי לעבוד תחת האשרה האמורה. קביעתו של בית המשפט אינה מתיישבת עם מה שאירע בבג"ץ 6312/10. העובדה שהמדינה נתנה באותו הליך התחייבות כי לא תבוצענה פעולות אכיפה נגד מעסיקים אינה מובילה לכך שבית המשפט רשאי לקבוע, כפי שקבע בית משפט קמא, כי העותר רשאי לעבוד וכי אין לרשום באשרה שיקבל כל הסתייגות לעניין עבודה.

3.העניין האחרון שנותר על הפרק נוגע לתנאי ההתייצבות של המשיב. בית משפט קמא הסתפק בכך שהמשיב ימסור את כתובת מגוריו הקבועה. דעתנו היא שראוי במקרה מעין המקרה דנא להורות על התייצבות עתית במשרדי רשות האוכלוסין. משהעניין יחזור לבית משפט קמא לגבי ההגנה הפרטנית תוכל המדינה לחזור ולבקש קביעת תנאים נוספים על אלה שנקבעו, כולל תנאים לעניין התייצבות.

4.הערעור מתקבל איפוא, הכל כאמור לעיל. המשיב זכאי לאשרה לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל. האשרה מוגבלת לתקופה של חצי שנה מיום 27.12.2011, ובהתאם לאמור בפסק-דין זה לגבי אפשרות עבודה.

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז באדר התשע"ב (21.03.2012), בפני

באי-כוח בעלי הדין.