משרד הבינוי והשיכון נ' צוריאל אלחרר ואח'

פסק-דין

השופט מ' מזוז:

1.ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט א' אברבנאל) בעת"מ 2205-02-17 מיום 28.5.2019, אשר קיבל חלקית את עתירת המשיבים 10-1 (להלן: המשיבים), באופן שביטל את החלטות משרד הבינוי והשיכון (המערער דנן) בעניינם של המשיבים והורה שעניינם יידון מחדש על יסוד "השיקולים הנדרשים בענין".

2.עניינה של העתירה שהגישו המשיבים בבית משפט קמא, כמו גם עניינו של הערעור שלפנינו, בשאלה – האם הדירות שהושכרו למשיבים, בשנים 2011-2010, בישוב אלון מורה שבאזור יהודה והשומרון (להלן: הדירות), הם בגדר "דירה ציבורית", שהושכרה להם ב"השכרה ציבורית", כמי שזכאים לדיור ציבורי, במובן חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשנ"ט-1998 (להלן: חוק הרכישה).

3.לאחר עיון בפסק הדין ובמכלול טענות הצדדים, לרבות טיעוני באי-כוח בעלי הדין לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור, באשר אין בפסק הדין מענה לשאלות הטעונות הכרעה בהתאם לדין לענין זכאות המשיבים.

4.הצענו לבעלי הדין כי פסק הדין יבוטל והתיק יוחזר לבית משפט קמא, עם הנחיות שלנו, לצורך בירור והכרעה בשאלה האמורה. הצדדים נתנו הסכמתם למתווה שהוצע.

5.מהגדרת המונחים "דירה ציבורית" "השכרה ציבורית" ו-" זכאי", וממכלול הוראות חוק הרכישה וחוק זכויות הדייר בדיור ציבורי, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק הזכויות), עולה כי על מנת לבסס סטאטוס של דיור בשכירות בדירה ציבורית לשם זכאות לרכישת הדירה לפי חוק הרכישה, צריכים להתקיים התנאים המצטברים הבאים:

א. מדובר בדירה שיועדה להשכרה ציבורית והושכרה על ידי "חברה לדיור ציבורי". לא כל דירה שבבעלות המדינה או גוף מטעמה, היא בגדר "דירה ציבורית", אלא רק דירה שיועדה והושכרה למטרה זו. בית המשפט קמא עמד על מהותו של הדיור הציבורי ועל תכליתם החברתית של חוק הרכישה וחוק הזכויות, ולסיוע לנזקקים לשכור דירה בדמי שכירות מוזלים להקטנת ממדי העוני (פסקה 19 שם), ואין צורך לחזור על הדברים.

ב. הדירה הושכרה למי שהופנה לחברה לדיור ציבורי על ידי משרד הבינוי והשיכון (או המשרד לקליטת עליה), לאחר שהוכר כזכאי לדיור ציבורי. הזכאות לדיור ציבורי נקבעת בהתאם לכללי משרד הבינוי והשיכון לענין זכאות לדיור ציבורי (ראו הגדרת "הכללים" והליך קביעת זכאות - בסעיפים 1 ו-1א לחוק הזכויות).

6.בהתאם לאמור, על בית המשפט לבחון ולהכריע לענייננו, האם מתקיימים במשיבים ובדירות ששכרו שני התנאים שפורטו לעיל, היינו – האם הדירות שהושכרו להם היו בגדר "דירה ציבורית" כאמור בעת השכרתן, והושכרו להם על ידי "חברה לדיור ציבורי"; והאם המשיבים היו בגדר זכאים לדיור ציבורי, שהופנו על ידי משרד הבינוי והשיכון לחברה לדיור ציבורי לשם שכירות דירה ציבורית. עמידה בתנאים אלה היא תנאי מוקדם לבחינת זכאות המשיבים לרכישת הדירות בהתאם לחוק הרכישה.

יובהר כי את חוות דעת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מיום 14.2.2018, בנושא "דירות בבעלות משרד הבינוי והשיכון במרחב הכפרי", שהוגשה לבית משפט קמא, יש לראותה כעוסקת בסוגיה הכללית של דירות בבעלות המדינה במרחב הכפרי, במבט צופה פני עתיד, ואין בה משום הכרעה, לכאן או לכאן, בעניינם הקונקרטי של המשיבים.

7.אשר על כן אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק הדין קמא, ומחזירים את התיק לבית משפט קמא על מנת שיכריע בשאלה המפורטת לעיל, ובהתאם לכך יקבע האם המשיבים זכאים לרכוש את הדירות על פי חוק הרכישה.

ניתן היום, ו' בכסלו התשפ"א (22.11.2020).