פסח נאש נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

שמענו את טענות בא-כוח המערער, אך לא ראינו עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט לענינים מנהליים. המערער נכנס לישראל ב-1999 באשרת תייר למשך 7 ימים ונשאר בישראל כ-8 שנים בתואנות שונות וללא קבלת אשרה כדין. צווי בית משפט שניתנו בעניינו לא כובדו על ידו. הצו האחרון ניתן לפני שנה ואף הוא לא כובד. בטיעוניו בפני בית המשפט קמא העלה המערער כטעם להישארותו בישראל את הצורך להישאר לצד אשתו השוהה כאן וזקוקה לניתוח.

בית המשפט קמא לא שוכנע כי מדובר בצורך בניתוח דחוף. זאת בשל האישורים הרפואיים שאינם מצביעים על דחיפות וחיוניות הניתוח, אשר בשלו לכאורה נשאר המערער בישראל וכן משום שהניתוח נדחה מפעם לפעם. בית המשפט לא שוכנע, איפוא, כי יש בסיס לטענה שהאשה אכן נזקקת לניתוח הדחוף, וכי ככל שנדרש טיפול רפואי הוא מהסוג המצדיק את נוכחותו של המערער בישראל כדי שיסעד את אשתו.

ביני לביני בהיעדר צו ביניים גורש המערער מהארץ וחזר למולדתו.

ככל שיבקש המערער לשוב ולהיכנס לישראל בהיעדר טעם מספיק להמשך שהותו בישראל על פי הנתונים במצב הקיים, יהיה עליו להגיש בקשה מחודשת ויש להניח כי תבחן על פי טעמיה.

הערעור נדחה.

ניתן היום, כ"ט בתשרי התשס"ח (11.10.2007), בפני

באי-כוח הצדדים.