שירי זרקו נ' ויטלי זרקו ואח'

פסק-דין

השופט א' מצא:

המערערת הגבילה את ערעורה לטענה, שבגין חלקו של הסב המנוח בדירת המגורים יש לפרש את צוואתם של סבה וסבתה כציווי משותף, המקים לה זכות לרשת בחינת "יורש אחר יורש". בטענה זו הדין עם המערערת. בסעיף 4 רישה לצוואה הורו הסבים המנוחים יחדיו לאמור:

"בקשר לדירתנו שברח' בלפור 49/8 שהיא רשומה בבעלות משותפת על שמנו בחלקים שווים, לאחר מותנו הדירה והבעלות של הדירה תעבור ותירשם ע"ש נכדתנו שירי זרקו ת.ז. 2516379 שהיא בתו של בננו ויטלי זרקו".

בכך הביעו המנוחים את רצונם המשותף, כי לאחר מותם (קרי: מות שניהם) תירש המערערת את דירתם. לפי מהותו, ציווי משותף זה אינו אלא שתי צוואות, של כל אחד מן המערערים לגבי חלקו בדירה, שמשמעותן היא כי לאחר מות האחרון מבין השניים תועבר הדירה למערערת.

משנפטר הסב ירשה הסבתא את כל עיזבונו, לרבות חלקו בדירה הנ"ל, וזאת מכוח הציווי ההדדי של המנוחים, זה לזו וזו לזה, שבסעיף 1 לצוואה. לימים ערכה צוואה חדשה. בצוואה זו הורתה כי הדירה תעבור לבנה (המשיב). צוואה זו תפסה בכל הנוגע לחלקה שלה בדירה, אך היא לא תפסה בכל הנוגע לחלקו של הסב המנוח.

הערעור מתקבל במובן זה שהמערערת זכאית לקבלת מחצית מזכות הבעלות על דירת המגורים שהיתה בבעלות משותפת של הסבים המנוחים, ולעניין זה ניתן צו קיום של הצוואה המשותפת מיום 20.10.79. יתר חלקי פסק-דינו של בית המשפט המחוזי יעמדו בעינם. המשיב ישלם למערערת הוצאות הערעור בסך 10,000.- ש"ח.

ניתן היום, כג' בשבט תשנ"ח (19.2.98).