מארכיון בית המשפטערעור אזרחי

מרים אבנר שלטין נ' קאלש מרדכי חברה לבניין בע"מ

פסק הדין בע"א 10222/08 ניתן ביום 1 במרץ 2011.

ההכרעה, במילותיו של בית המשפט.

סיכומו של דבר, כי דין הערעור להידחות. המערערים ישאו בשכ"ט המשיבים בסך 40,000 ₪.

פסק הדין ניתן ביום 1 במרץ 2011.

בית המשפט: בית המשפט העליון
מקרה: ע"א 10222/08
נפתח: 2008
ניתן: 1 במרץ 2011
משך: 4 עמודים

כך מצטטים את פסק הדין.

ע"א 10222/08 מרים אבנר שלטין נ' קאלש מרדכי חברה לבניין בע"מ (1.3.2011)

הנוסח המלא של פסק הדין.

פסק-דין

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 10222/08

בפני:

כבוד השופטת א' חיות

כבוד השופט ח' מלצר

כבוד השופט י' עמית

המערערים:

1.מרים אבנר שלטין

2.אבי אבנר

3.שלומית אבנר

נ ג ד

המשיבה:

קאלש מרדכי חברה לבניין בע"מ

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 513/97 שניתן ביום 29.6.2005 על ידי כבוד השופטת ר' משל

תאריך הישיבה:

כ' באדר א התשע"א

(24.02.11)

בשם המערערים:

עו"ד דב פישלר

בשם המשיבה:

עו"ד זהר גרינברג

פסק-דין

השופט י' עמית:

1.הערעור שבפנינו הוא "הסיבוב האחרון" בהתדיינות רבת שנים בין הצדדים. המערערים התקשרו ביום 9.8.1993 בהסכם לביצוע עבודות בנייה עם המשיבה (להלן: ההסכם), שהתקשרה במקביל בהסכם קומבינציה עם הבעלים של המחצית השניה של המקרקעין. על פי ההסכם, התחייבה המשיבה לסיים את הבנייה תוך 18 חודשים מתחילתה, ואילו המערערים התחייבו לשלם הסך של 525,000$ וסכומים נוספים כמפורט בהסכם.

2.בין הצדדים נתגלעו מחלוקות רבות, בין היתר, נוכח טענת המערערים לליקויי בניה ולפיגורים במסירת הדירות, וטענתה של המשיבה כי היא זכאית לתשלום מחצית עלויות הוצאות הבנייה הישירות (כמו בטון, מלט, ברזל וכיוצא בזה).

ביום 17.4.1997 הגישה המשיבה כנגד המערערים בבית המשפט המחוזי תביעה כספית בסכום של כשלושה מיליון ₪. במהלך ההתדיינות הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, לפיה יפוצל הדיון בתובענה, כך שתחילה תיבחן עצם חבותם של המערערים לשאת במחצית הוצאות הבנייה הישירות. כן הוסכם, כי כל הנושאים של ליקויי בנייה, תקופת הפיגור במסירת הדירות וכן תשלומים שונים שהמשיבה טענה כי היא זכאית להם בגין תוספות ושינויים שנעשו בדירות שנמסרו למערערים, יועברו לבוררות בפני המהנדס יחיאל חצור (להלן: הבורר).

בהתאם להסכם הדיוני בין הצדדים, ניתן פסק דין חלקי הדוחה את טענת המשיבה כי המערערים חייבים לשאת במחצית הוצאות הבנייה הישירות. ערעור המשיבה על פסק הדין נדחה (ע"א 6701/00 קאלש מרדכי חברה לבנין בע"מ נ' אבנר מרים, פ"ד נו(5) 799 (2002)).

3.ביני לביני, ניתן פסק דינו של הבורר במחלוקות בין הצדדים. בפסק הבורר ובתשובותיו לבקשה למתן הבהרות ולתיקון טעויות סופר, קיבל הבורר חלק מהתביעות של המשיבה לגבי תמורה נוספת המגיעה לה בגין הוצאות פיתוח, אגרות והיטלים ושינויים ותוספות, ומנגד קבע כי המשיבה פיגרה במסירת הדירות למערערים במשך תקופה של כחודשיים וכי יש להפחית מהסכומים שחייבים המשיבים למערערת סך של 9,602$ בגין ליקויי בנייה.

4.לאחר השלמת הליכי הבוררות חודשו ההליכים ב בית המשפט המחוזי, שהכריע בפסק דינו מיום 29.6.2005 במחלוקות שנותרו עדיין שנויות במחלוקת בין הצדדים (להלן: פסק הדין המשלים). כך, נקבע כי המשיבה זכאית לריבית דולרית של 1% לחודש, בגין פיגורים בתשלום כפי שנקבע בהסכם, אך זאת רק עד למועד הגשת התביעה בחודש אפריל 1997, וממועד הגשת התביעה ואילך יחולו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

כן פסק בית המשפט את סכום הפיצוי לו זכאים המערערים בגין האיחור במסירת הדירות, ופסק הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 75,000 ₪ בצירוף מע"מ לזכות המערערים, בהתחשב בכך שעיקר תביעתה של המשיבה נדחתה כאמור בפסק הדין החלקי שאושר ב בית המשפט העליון.

5.המשיבה הגישה ערעור על פסק הדין המשלים ל בית משפט זה. משנתברר כי מפסק הדין קשה "לחלץ" את השורה התחתונה במישור הכספי, הגיעו הצדדים להסכמה, שקיבלה תוקף של פסק דין ביום 5.2.2006 (ע"א 9265/05), ולפיה יחזרו ל בית משפט קמא על מנת שיתן פסיקתא בעקבות פסק הדין המשלים.

6.הצדדים הגישו ל בית משפט קמא הצעה לפסיקתא וחשבון המבוסס על פרשנותם את פסק הדין המשלים. בית משפט קמא זימן את הצדדים לדיון בפניו ולאחר מכן נתן פסיקתא שהיא מושא הערעור שבפנינו. אציין כי גם המשיבה הגישה ערעור על הפסיקתא לצד הערעור על פסק הדין המשלים, אך במהלך הדיון בפנינו חזרה בה מהערעור (ע"א 9962/08), ואין בפנינו אלא את ערעור המערערים.

[במאמר מוסגר: השאלה אם ניתן להגיש ערעור בזכות על פסיקתא לא התעורר בפנינו מאחר שהמשיבה כיוונה את הערעור מטעמה גם לפסק הדין שבעקבותיו ניתנה הפסיקתא, ומאחר שהצדדים הגיעו להסכמה דיונית כי שני הערעורים יישמעו במאוחד ולא תשמע הטענה כי יש צורך במתן רשות ערעור. לכן איננו נדרשים לשאלה זו, כמו גם להבחנה בין פסיקתה מתקנת לפסיקתה משקפת (ראו בש"א 881/06 כץ נ' גוטליב (לא פורסם, 4.7.2006)].

7.אומר בקצרה, כי למעשה אין מחלוקת של ממש בין הצדדים כיצד "לתרגם" את פסק דינו של הבורר, ואין מחלוקת לגבי הסכומים המגיעים לכל צד על פי ההסכם ועל פי פסק הבורר. כך, אין חולק כי על פי ההסכם בין הצדדים היה על המערערים לשלם למשיבה הסך של 525,000$ וסכום נוסף של 50,241$ (נספח א' להסכם הבוררות) הסכומים העיקריים שנפסקו על ידי הבורר לזכות המשיבה הם 68,404$ (מחצית מעבודות פיתוח)+ 11,241$ (היטלים ואגרות)+ 19,437$ (תוספות ושינויים בדירות) ואין לגביהם מחלוקת. מנגד, אין מחלוקת לגבי הסכומים שנפסקו לזכות המערערים כמו 9,062$ בגין ליקויי בניה;1,400$ בגין גדר וקיר אבן ו-12,300$ בגין פיגור במסירת הדירות.

לפסיקתא שניתנה צורפה טבלה בה פורטו כל התשלומים לחובתה ולזכותה של המשיבה על פי פסק הדין, בערכים דולרים עד ליום הגשת התביעה ביום 17.4.1997, שאז תורגם החיוב לשקלים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין. טענה מרכזית של המערערים היא, כי בטבלה זו נוספו שלא כדין חיובי ריבית לפי 1% לחודש בגין פיגור לכאורה בביצוע התשלומים, ברם, לטענת המערערים, הם לא פיגרו בביצוע התשלומים, באשר על פי ההסכם היה עליהם לשלם סכום כולל של 525,000$ עד ליום 15.12.1996, כאשר בפועל שילמו אף ביתר סך של 540,000$ עד ליום 20.1.1997 .

לא אכחד כי סברתי תחילה כי יש ממש בטענת המערערים, וכי יש להפחית לשיטתם חיובי ריבית בסכום - אשר לפי הטבלה שצורפה לפסיקתא עומד על 11,110$ - מתוך חוב כולל של 133,192$ עד ליום 20.1.1997 (סכום הכולל כבר את החיובים על פי פסק הבורר). ברם, עיון מדוקדק בטבלה שצורפה לפסיקתא מעלה כי המערערים חוייבו וזוכו בדיוק בהתאם למועדי התשלום שנקבעו בהסכם. כך, על פי ההסכם היה על המערערים לשלם סך של 275,000$ עד ליום 15.10.1995 ו-175,000$ עד ליום 15.12.1995, אך עד ליום 20.12.1995 שילמו הסך של 390,000$ בלבד. לסכום החוב מאותו תאריך יש לצרף תשלומי התוספות והשינויים בסך 19,437$ שהיו אמורים להשתלם על ידי המערערים ביום 15.7.1995 כקביעת הבורר ומנגד, להפחית הסך של 12,300$ פיצוי בגין איחור במסירת הדירות. מכאן, שחיובי הריבית כמפורט בטבלה נעשו כדין ועל פי פסק הדין המשלים.

אף איני רואה לקבל את טענת המערערים כי היה על בית משפט קמא לזכותם במחצית הסכום המוקפא (הסכום המוקפא הכולל עמד על 11,084$ בצירוף מע"מ) מע"מ). זאת, מאחר בתשובתו לפניית הצדדים למתן הבהרה קבע הבורר כי אם המערערים יחליטו שהם אינם מעוניינים בהשלמות או בתיקון הליקויים שהתגלו בבנייה, יש להפחית מהסכום המוקפא לתיקון הליקויים 50%, ואת היתרה – בסך של 5,542 $ בצירוף מע"מ – יש לשלם למשיבה. סכום זה יש לזקוף אפוא לזכות המשיבה וכך נקבע במפורש בסעיף 6ב סיפא לפסק הדין המשלים שם נאמר כי "יש לחייב את הנתבעים (המערערים – י.ע.) לשלם לתובעת המחצית השניה מהסכום המוקפא, בצירוף מע"מ".

8.סיכומו של דבר, כי דין הערעור להידחות. המערערים ישאו בשכ"ט המשיבים בסך 40,000 ₪.

ניתן היום, כ"ה באדר א' התשע"א (1.3.2011).

שופטתשופטשופט

חיפוש התיק באתר בית המשפט העליון

בית המשפט נתן את פסקי הדין האלה בערך באותו זמן.

כל פסקי הדין של בית המשפט העליון →

ההכרעה, במילותיו של בית המשפט.

פסק הדין ניתן ביום 1 במרץ 2011.

כך מצטטים את פסק הדין.

הנוסח המלא של פסק הדין.

בית המשפט נתן את פסקי הדין האלה בערך באותו זמן.

עוד כלים