עזבון המנוח אדיב בשארה ז"ל ואח' נ' עזבון המנוח עווד האדי ז"ל ואח'

פסק-דין

אנו סבורים שהשופט המלומד שגה כאשר סבר שבמקרה של טענת זיוף, נטל השכנוע חל על הטוען זיוף; אך במקרה דנן (ובהעדר ראיות של מומחים) יכול היה בית המשפט לערוך השוואה בין החתימות על המסמך הרלבנטי והחתימות ה"מוכרים" על מסמך אחר, שללא ספק היו אמיתיות.

השופט המלומד הסתמך ככל הנראה על ידיעתו האישית בדבר קיומו של נוהג בשנת 1944 במגזר הרלבנטי שלפיו כאשר אחד מבני משפחה קרובה לו שמקרקעין רשומים על שמו נוסע מעבר למדינות הים, חזקה על בני משפחתו הקרובה שהם רשאים לערוך במקרקעין עסקאות בשמו; ספק בעינינו אם יכול היה השופט המלומד - בהעדר ראייה - להניח קיומה של שליחות בין המנוח לבין בני משפחתו. עם זאת הביאו בעלי הדין לפני בית המשפט המחוזי ראיות, זה בכה וזה בכה, כדי לנסות לשכנעו בחולשת טיעוני יריביהם, ואכן הראיות אינן חד משמעיות; אך לאחר ששקלנו בדבר הגענו לכלל מסקנה שהשופט המלומד יכול היה - בהיבט כולל - לקבוע שגירסת המשיבים עדיפה עליו מגירסת המערערים.

בנסיבות אלה אנו דוחים את הערעור.

המערערים ישלמו למשיבים מס' 19-1 ביחד שכר טרחת עו"ד 10,000.- ש"ח.

ניתן היום, ו' תשרי תשס"ב (23.9.2001).

מתאים למקור 00015330.

זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו

פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.

המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444