אל-שרד ואח' נ' יובנק ואח'

פסק-דין

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א. התדיינות זו יסודה במעילה רבתי של המשיבה הפורמלית 2 באמון מעסיקתה המערערת בע"א 2284/14 (אל-שרד) על-ידי זיוף שיקים רבים, אשר בעקבות זאת תבעה את המשיבה שם (והמערערת בע"א 3052/14 – הבנק) בסכום של למעלה מ- 6 מיליון ₪. בית המשפט קמא, לאחר שמיעת הוכחות ובפסק דין מפורט, השית על הבנק 75% מן התביעה בפריטים מסוימים (שיקים מזויפים שכובדו – בסכום הקרן; ריבית הצמדה וקנסות למע"מ; הפרשי ריבית והצמדה מיום פרעון כל שיק עד ליום גילוי המעילה; וסילוק משכנתא על דירת המשיבה הפורמלית 2. 25% אשם תורם הושתו על אל-שרד, והכל תוך פירוט הרשלנות המיוחסת לכל אחד מן הצדדים. נזקים אחרים –חקירות פרטיות, כינוס נכסים וליווי משפטי – הושתו על אל-שרד.

ב. הערעורים מזה ומזה עניינם הן הגישה הבסיסית שנקט בית המשפט קמא בעקבות ממצאיו העובדתיים – והמחלוקת נסבה על מידת הרשלנות שניתן לייחס לבנק מול זו שניתן לייחס לאל-שרד – והן פריטים קונקרטיים שונים בהכרעה השיפוטית. בין היתר קובל הבנק על אמירת בית המשפט קמא, כי מגמת הפסיקה העכשוית נוטה להרחיב את האחריות המוטלת על בנקים, ולהסתייג מהכרה במניעות ובהשתק.

ג. לאחר עיון ושמיעת הצדדים, שטענו כהלכה, לא ראינו להיעתר לערעורים מזה ומזה, על דרך הכלל על פי סמכותנו לפי תקנה 460 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. נוסיף, ראשית, כי אין עסקינן בהכרעת מחשב, ועל כן ניתן להתווכח באשר לפריט זה או אחר בפרשה, אך – בדומה במידה מסוימת לגישה בדיני הנזיקין –יש להביט אליה, בשלב הערעורי, במבט כולל. במבט זה נראה לנו כי התוצאה המצרפית שאליה הגיע בית המשפט קמא נכונה. שנית, איננו רואים להביע בתיק זה דעה כוללנית באשר להערת בית המשפט קמא. לעניין מגמת הפסיקה בקשר לאחריות בנקים וכן למניעות ולהשתק. בסופו של דבר יש לבחון כל מקרה לגופו, וכמובן על פי הדין החל ופרשנות החקיקה הנוגעת לבנקים ולפיקוח עליהם, אך אין זה המקום להרחיב.

ד. איננו נעתרים איפוא לשני הערעורים. אין צו להוצאות בבית משפט זה.

ה. נוסיף כי המשיבים הפורמליים, שידעו על הדיון, הודיעו כי אין בידם להגיש סיכומים, וכן כי הם מנהלים הליך לביטול פסק הדין קמא, העתיד להידון בעוד מספר חודשים. הם לא התייצבו היום. פסק דיננו ניתן בלא להביע כמובן דעה באשר להליך המנוהל על-ידיהם.

ניתן היום, י"ט בתמוז התשע"ה (6.7.2015).