מגי'ק פיוצ'ר בע"מ נ' אלי ויינשטיין ואח'

פסק-דין

1.הערעור שבפנינו מופנה נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב שקבע כי זכרון דברים מסוים לא השתכלל כדי חוזה מחייב וכי המשיבים 2-1, הם המוכרים בעסקה, לא פעלו בחוסר תום לב.

2.דעתנו היא כי אין יסוד לערעור, ככל שמדובר בקביעה כי לא נוצר הסכם מחייב. זכרון הדברים לוקה לא רק בהיבט של גמירות דעת אלא גם בענין המסוימות. ראיה לכך ניתן למצוא בדברי העד מטעם המערערת במהלך עדותו (עמ' 6 לפרוטוקול). יתרה מזו, מסתבר כי מאז פסק הדין נעשו פעולות למימושו של ההסכם המאוחר שנעשה בין המשיבים 2-1 לבין המשיבה 3. כך נרשמה התחייבות לרישום משכנתה לטובת מוסד פיננסי. המוסד לא צורף כבעל דין. נוסיף, כי המערערת נמנעה מלעתור לסעד זמני בערעור שימנע את מימוש העסקה הנוספת עד להכרעה בערעור.

3.ככל שמדובר בהכרעה בעניין תום הלב, הרי נראה לנו שלא היה מקום לערכאה הדיונית להידרש לנושא זה. זאת משני טעמים: ראשית, בקשה לתיקון כתב התביעה שהגישה המערערת בנושא זה לא נתקבלה. שנית, בפתח שמיעת הראיות קבע בית משפט קמא כי הוא מפצל את הדיון כך שבשלב הראשון תידון אך השאלה האם נוצרה התקשרות חוזית בת-אכיפה. אף על פי כן הכריע בית המשפט בסוגיית תום הלב. נראה לנו שעניין זה ראוי לו שיבורר בהליך נפרד, שהמערערת רשאית להגישו.

4.לפיכך, הננו דוחים את הערעור בנושא הראשון, הוא שאלת השתכללותו של חוזה בין המערערת למשיבים 2-1. עם זאת מקבלים אנו את הערעור במובן זה שקביעותיו של בית המשפט המחוזי בנושא תום הלב מבוטלות. כאמור, המערערת רשאית להגיש תביעה, הפעם כספית, אך בעילה של חוסר תום לב במשא ומתן נגד שלושת המשיבים. אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ז בחשון התשס"ח (29.10.07).