שלמה מור ואח' נ' גיאה מושב להתיישבות חקלאית שיתופית ואח'

פסק-דין

לאחר שעיינו בכתבי הטענות על נספחיהם והוספנו ושמענו את טיעוני באי כוח הצדדים בעל פה, דעתנו היא כי דין הערעור להתקבל. נאמר בתמצית כי סילוק על הסף של תובענה הוא סעד מרחיק לכת שיינתן רק במקרים מתאימים וכאשר אין מחלוקת עובדתית הדורשת הכרעה, לא זה המקרה בענייננו. הצדדים חלוקים ראשית דבר באשר להסכמים שהיו בין הצדדים, באשר לזכויות שהוקנו למערער 1 בשנת 1983 על-ידי האגודה, ולא ניתן להכריע באלה בלא לאפשר למערערים את יומם בבית המשפט. כך גם ביחס לסעדים הנוספים שהמערערים עתרו להם – שביחס אליהם לא נטענה כלל טענת התיישנות שבגינה סולקה התביעה על הסף; כך בנוגע לזכויותיה הנטענות של המערערת 2 לנוכח היותה בת המקום (סעיף ח' בעמ' 2 לכתב התביעה); וכך בנוגע לזכותו הנטענת של המערער 1 לרכוש במחיר ריאלי את שווי "המחוברים" (סעיף ט' בעמ' 2 לכתב התביעה).

במצב דברים זה הוצע לצדדים שפסק הדין (סילוק על הסף של התובענה) יבוטל והטענות יהיו שמורות לצדדים. כך עוד בישיבת קדם ערעור שהתקיימה בתיק זה, וכך בפתח הדיון היום בערעור המתקיים לפנינו. בא-כוח המשיבה 1 עמד על עמדתו שלפיה דין הערעור להידחות, וזו כמובן זכותו. ואולם דעתנו כאמור היא שדין הערעור להתקבל. הדיון בתיק העיקרי יוחזר לבית המשפט המחוזי והטענות כולן שמורות לצדדים. בנסיבות, המשיבה 1 תישא בהוצאות המערערים בסך 20,000 שקל.

ניתן היום, י"ג בכסלו התשע"ט (21.11.2018).