אדי מרדכי ואח' נ' עו"ד שי סימון בתפקידו כנאמן ואח'

פסק-דין

לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ג' שני) מיום 25.4.2021 בפש"ר 40670-12-14 ובפש"ר 40684-12-14, בגדרה הוחלט לדחות את בקשת המערערים לביטול פסק הדין שביטל את הליך פשיטת הרגל בעניינם ולהותירו על כנו.

דין הערעור להימחק לפי תקנה 147(ב)(2) ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט -2018.

הערעור מופנה, כאמור, כלפי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 25.4.2021, שהיא למעשה החלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר בפסק הדין מיום 10.12.2020 בו הוחלט על ביטול ההליך. כפי שנפסק לא אחת, החלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר בפסק דין מהווה "החלטה אחרת" שאופן ההשגה עליה הוא ברשות בלבד (ע"א 2970/11 בן עמי נ' כהן (26.5.2011); ע"א 1579/12 גמזו נ' ישעיהו (29.2.2012); ע"א 5730/16 סופר נ' עו"ד ארז – נאמן לנכסי החייבת, פסקה 6 (12.1.2017); ע"א 359/21 אפללו נ' כונס נכסים הרשמי, פסקה 9 (25.4.2021); ע"א 940/21 דרור נ' דוד הרשקוביץ – מנהל מיוחד, פסקה 4 (31.5.2021); ע"א 3823/21 שימר נ' ארז חבר, עו"ד, נאמן, פסקה 8 (21.7.2021)). לא למותר לציין כי הדברים האמורים יפים אף בכל הנוגע למצב המשפטי החל לאחר חקיקת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי התשע"ח-2018. חרף העובדה שסעיף 349(א) לחוק הנ"ל מונה רשימת החלטות שיש לראות בהן כפסק דין, הרי שעל פי פשוטו של מקרא לא מדובר ב"רשימה סגורה" (ע"א 3932/21 בוארן נ' כונס נכסים הרשמי, פסקה 21 (11.8.2021)). לפיכך, ההבחנה הוותיקה והמוכרת בין "פסק דין" ל"החלטה אחרת" בהליך חדלות פירעון בעינה עומדת (בש"א 7064/18 אביר נ' אגיב, פסקה 6 (19.11.2018); רע"א 7155/20 לפידות נ' ברכר, פסקה 7 (22.10.2020)).

משמעות הדבר היא, אפוא, כי לא נתונה למערערים זכות ערעור על ההחלטה מיום 25.4.2021 ודי בטעם זה על מנת למחוק את ערעורם.

הערעור נמחק. משלא התבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן היום, ז' באלול התשפ"א (15.8.2021).