שי כהן ואח' נ' לאה גבריאל - קוליש ואח'

פסק-דין

1.בפתח פסק דיננו, רשמנו לפנינו את הצהרת ב"כ המשיבה 1 כי היא מושכת את בקשתה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין מושא דיוננו (בש"א 1051/19) ותגיש בקשה מתאימה תוך 15 יום מהיום.

2.הערעור שלפנינו נסב על פרשה עגומה במסגרתה שילמו המערערים סכומי כסף על מנת לרכוש שתי דירות שהיו אמורות להיבנות בגבעת זאב. הדירות לא נבנו עד עצם היום הזה וכספם של המערערים-הרוכשים ירד לטמיון.

3.בפסק דינו המקיף, הטיל בית משפט קמא אחריות על המשיבה 1 ועל המשיב 5, וחייב אותם, ביחד ולחוד, להשיב למערערים את הסכומים ששילמו. כן חייב בית המשפט את המשיבה 1 בתשלום סכום נוסף כפיצוי לפי סעיף 11(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970.

4.בערעור שלפנינו הלינו המערערים על גובה הסכום שנפסק ברכיב זה, בטענה כי הסכום שנפסק היה צריך להיות גבוה יותר, נוכח דבריה של המשיבה 1 בעדותה לגבי שווי דירות בגבעת זאב, דברים שלשיטתם יש לראות כ"הודאת בעל-דין".

5.לאחר שעיינו בחומר שהונח לפנינו ולאחר ששמענו טיעוני הצדדים, לא מצאנו להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר איזן נכוחה בין הצדדים, ואנו מאמצים אפוא את פסק-הדין מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

מעבר לנדרש נאמר כי איננו סבורים שדברי המשיבה בעדותה מהווים את ההוכחה הנדרשת כטענת המערערים.

6.סוף דבר שהערעור נדחה. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן היום, ל' באדר א התשע"ט (7.3.2019).