ויולט עטאללה ואח' נ' ווקף עודה עזאם

פסק-דין

השופט א' גרוניס:

1.בפני בית המשפט המחוזי התעוררה השאלה כיצד מתחלקת הבעלות בחלקת קרקע מסוימת בירושלים. על פי הרישום בלשכת רישום המקרקעין חלקם של המערערים הוא 560/960 חלקים ואילו חלקו של המשיב הוא 381/960 חלקים. מדובר במקרקעין בלתי מוסדרים. בית המשפט הצהיר כי אכן החלקים הינם כאמור במרשם. המערערים לא השלימו עם פסיקה זו וחזרו והעלו בפנינו את הטענה כי חלקם שלהם גדול יותר מ-560/960 ומגיע לכ-88 אחוזים.

2.דעתנו היא כי דינו של הערער להידחות. ראשית, נאמר כי לא מצאנו ממש בטענה לפיה למשיב, הוא התובע בערכאה דלמטה, לא היה מעמד להגיש התובענה. הערכאה הדיונית קבעה כי מדובר בווקף וכי התובע, הוא הבישוף האנגליקני בתפקידו כמותוואלי, רשאי לתבוע. בדין נקבע כך. שנית, ולגופם של דברים, בפני בית המשפט המחוזי היו ראיות למכביר כי החלקים הם כפי שצוין, היינו 381/960 למשיב ו- 560/960 למערערים. הזכרנו שמדובר במקרקעין בלתי מוסדרים. לפיכך, הרישום משמש כראיה לכאורה לגבי תוכנו, בהתאם לסעיף 125(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969. כלומר, נקודת המוצא כאן הינה לחובת המערערים, לאור הרישום. בצד זאת די להזכיר את אלה:

א. בשטר המכר לפיו רכש מורישם של המערערים את חלקו בקרקע מובהר שמדובר ברכישה של 560/960 חלקים.

ב. בעת הרכישה היה רשום המשיב כבעלים של 381/960 חלקים.

ג. שוכרים של הנכס כולו העידו כי שילמו שכר דירה לבעלים הרשומים על פי החלקים המופיעים במרשם.

3.המסקנה המתבקשת היא שלא נפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. אשר על כן, הננו דוחים את הערעור ומחייבים את המערערים לשאת בשכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ש"ח.

ניתן היום, כ"ב בכסלו התש"ע (9.12.09).