דוד שרוט נ' יוסף וינר ואח'

פסק-דין

ניסינו לפשר בין הצדדים אך לצערנו לא צלחה דרכנו. כיום המחלוקת המרכזית בין הצדדים היא לטעמנו התביעה שכנגד – בגין בניה שבנה המשיב בחצר ללא היתר תוך מניעת שימוש בשירותים ותוך סגירת חלון, באופן המצדיק לשיטת המערערת מתן פיצויים. בית המשפט קמא דחה זאת בנימוק כי הנזקים לא הוכחו. המשיב גם טוען כי ניתן לו אשתקד היתר בניה, שאותו לא הציג. לדעתנו על בית המשפט לבדוק את הטענות בתביעה שכנגד, מבלי שניטע מסמרות. נציין, כי בעקבות דברים של באת כוח המערער בפנינו הצענו כי ייפתח החלון שנסגר וכי יינתן למערער שימוש בחדר השירותים. הצעתנו לא צלחה, אף שלכאורה הסכים לה המשיב, שכן לדעת המערער - במחשבה שניה כנראה - אין שימוש מעשי בחלון הפונה לשטח המנוצל כיום כמשרד בעקבות בניה לא חוקית. גם בכך יש מקום לבירור. התרשמותנו היא כי ככל שיוסדר נושא זה, לא יהא לכאורה עוד צורך לדון בנושא הבעלות, והכרעת בית המשפט קמא תוכל לעמוד על כנה, אם כי נציין שהתקשינו להתמצא בת/1 (התיק ממשרדו של עו"ד יניר), וישנן טענות לגבי קבילותו ולמצער משקלו. ואולם, איננו נוטעים מסמרות באשר לערעור ה"ראשי" באשר לבעלות, כדי לאפשר למצות את הערעור שכנגד, וטענות הצדדים שמורות. נשוב ונאמר כי אין טוב מפשרה בתיק זה. התיק מוחזר איפוא לבית המשפט קמא לפי האמור ללא צו להוצאות.

ניתן היום, כ"א בתמוז תשע"ב (11.7.12).