דובר שימשילשוילי נ' אריה - חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין

השופט ת' אור:

1.המערער, יליד 1967, נפגע ביום 23.3.91 בתאונת דרכים. על פי הסכם שהושג בינו לבין המשיבה בבית המשפט המחוזי, על המשיבה לשאת ב60%- מנזקיו של המערער בתאונה זו.

כתוצאה מהתאונה נשארה למערער נכות משוקללת לצמיתות בשיעור 50.5%, הכוללת, בעיקר, מגבלה ביד ימין המהווה נכות של 35%. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, כושר השתכרותו של המערער נפגע עקב התאונה כדי 50%. בהתחשב בנתוני יסוד אלה ובכושר השתכרותו של המערער לולא התאונה, כפי שנקבע על ידי בית המשפט, נקבע שיעור הפיצוי בפרטי הנזק השונים.

2.בפנינו ערעור וערעור שכנגד על שיעור הפיצויים שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי. לא מצאתי ממש בטענות הערעור והערעור שכנגד, ככל שאלה מתייחסים לנתונים האמורים, אשר היוו בסיס לחישוב הפיצויים, או לסכומי הפיצויים שנפסקו על סמך נתונים אלה.

3.המערער מערער גם על כך, שבית המשפט לא נעתר לבקשתו למנות מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי. על יסוד בקשתו של בא כוח המערער בקדם הערעור שהתקיים בתיק זה, אף אופשר לו להגיש מילואים בכתב לסיכומיו בנקודה זו, בה מיקד, למעשה, המערער את ערעורו.

עיינתי בטענות המערער בכתב בנושא זה, וכן בתשובת המשיבה להן, ונראה לי שאין להתערב בהחלטתו של בית המשפט, כשסרב למנות מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי. ראשית, כפי שהוברר, לא היו מסמכים רפואיים מהם ניתן היה ללמוד על הצורך במינוי מומחה בתחום זה. שנית, על אף שהמומחה בתחום האורטופדיה סבר שאולי ראוי שהמערער ייבדק על ידי פסיכיאטר או פסיכולוג, עמדה בפני בית המשפט ראיה מפי פסיכיאטר, על פיה אין צורך בכך. כוונתי למכתב של הפסיכיאטר ד"ר אבני אל הנוירולוג ד"ר שטיינר מיום 6.9.92, בו נאמר כי אצל המערער אין תסמונת שלאחר חבלה ובעיות נפשיות, וכי אין צורך בטיפול נפשי. שלישית, בית המשפט השאיר פתח למערער, על פיו יהיה מוכן בית המשפט לשקול נוספות את הצורך במינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי, לאחר שהמומחים הרפואיים שנתמנו על ידו יחקרו בבית המשפט. באין מסמכים שיצדיקו מינוי כזה, הושאר פתח לשיקול דעת נוסף בנושא זה. אך המערער בחר שלא להזמין את המומחים לחקירה ואלה לא נחקרו. ממילא לא היה מקום לסטות מההחלטה הקודמת.

על סמך כל השיקולים דלעיל, הנני סבור שאין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט שלא למנות מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי.

4.בין טענותיה בערעור שכנגד, מזכירה המשיבה סכום של 1,170 ש"ח אשר נפסקו לזכותה במסגרת החלטת ביניים מיום 30.10.94, אשר לא שולם לה, לטענתה, ולא נוכה מסכום פסק הדין; וכן סכום של 6,038 ש"ח נכון ליום 16.11.95 אשר שולם על ידה למערער עקב טעות בחישוב. בערעור שכנגד היא מבקשת שהמערער יחוייב לשלם לה סכומים אלה.

נראה לי שאין להעתר לכך. לגבי הסכום של 1,170 ש"ח - אם אמנם יש החלטה המזכה אותה בסכום זה והוא לא נוכה מסכום הפיצויים - אין כל מניעה שתפעל למימוש זכותה. אך אין בזכותה זו לשנות מפסק הדין נשוא הערעור והערעור שכנגד. כך הדבר גם באשר לסכום אשר שולם על ידי המשיבה, לטענתה, עקב טעות. אם קיימת עילה להשבתו, בידי המשיבה לממש זכות זו. אך אין בכך להצדיק שינוי כלשהו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

5.בכל יתר טענות המערער והמשיבה אין עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

הערעור והערעור שכנגד נדחים, ללא צו להוצאות.

ש ופט

הנשיא א' ברק:

אני מסכים. ה

השופט י' טירקל:

אני מסכים. ש ופט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.

ניתן היום, ג' בכסלו התשנ"ט (22.11.98).