עביד אלאאי נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון

פסק-דין

1.חמש שנים לאחר שבגר ותשע שנים לאחר אירוע שבו נפגע המערער על ידי ירי של קליעי גומי מנשק של שוטר מג"ב הוגשה תובענה זו לפיצויים על פגיעתו בתקרית, בטענה של רשלנות. התובענה נדחתה ומכאן הערעור שלפנינו.

גירסת המערער ועדין לגבי נסיבות האירוע לא היתה מהימנה על בית המשפט המחוזי ולא ראינו כל עילה להתערב בכך. המערער גם לא הביא כל הסבר אמין לתלונה המאוחרת. בנסיבות אלה אין אנו יכולים לקבל את הטענה שהוכחו נסיבות כלשהן שהעבירו על שכם המדינה את החובה להביא ראיות, כאשר טענתה היא שלא עלה בידיה לברר את נסיבות האירוע.

2.המערער השיג לפנינו על פגמים דיוניים שנפלו בהליך אך טענותיו אינן מקובלות עלינו. התצהיר שהוגש בתשובה לשאלון עונה על השאלות שנשאלו. המערער לא ניצל את האפשרות שניתנה לו לעיין בדו"ח חסוי שהיה בידי המדינה; ופרקליטו לא הצליח להסביר מה היה העד שבקש להזמין - ושבית המשפט המחוזי סרב להיעתר לבקשת דחיה כדי להזמינו – אמור היה להעיד.

בנסיבות כפי שהוכחו במשפט ועל יסוד ממצאיו של בית המשפט המחוזי – אין מנוס אלא לדחות את הערעור והוא נדחה.

בנסיבות הענין לא ראינו לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג כסלו תשס"ג (18.11.2002).