מייק ואן קול נ' מדינת ישראל

פסק-דין

לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני (בש"א 2029/12-א') מיום 13.3.2012, במסגרתה נדחתה בקשה המערער להארכת מועד להגשת בקשה לפסילת הרשם צ' לרנר מלדון בעניינו. זאת, שכן מדובר באיחור משמעותי של קרוב לחודשיים, ומשלא ניתן כל טעם המצדיק איחור זה.

במסגרת הערעור, טוען המערער כי הרשם לא נתן משקל די להיותו לא מיוצג, וכן לחשיבות הסוגיות המתעוררות במסגרת בקשת הפסלות.

דין הערעור להידחות. כידוע, שיקול הדעת המסור לרשם רחב הוא, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בש"א 4747/05 ראובן פלד עבודות בניין בע"מ נ' בית הארחה – מעלה החמישה (לא פורסם, 29.8.2005); בש"א 3784/02 בן דוד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 23.5.2002)). במקרה הנוכחי, לא מצאתי כי נפל פגם בשיקול דעת הרשם המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. איחור של קרוב לחודשיים ימים בהגשת הליך הוא איחור משמעותי ביותר, ואף מבעל דין שאינו מיוצג מצופה לעשות בירור בסיסי באשר למועדים בהם יש להגיש הליכים לבית המשפט. לאיחור זה, לא נתן המערער כל הסבר בבקשתו שנדונה על ידי הרשם כמו גם בהודעת הערעור. לצד זאת, לא מצאתי כי ההליך מגלה עילה בעלת חשיבות ציבורית המצדיקה בפני עצמה את קבלת הערעור.

סוף דבר, הערעור נדחה.

ניתן היום, ה' בניסן התשע"ב (28.3.2012).