מדינת ישראל נ' מחמד מברשם

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

המערער, צעיר יליד שנת 1987, הוביל את המתלונן למקום מבודד, ובגין מחלוקת של מה-בכך, שלף סכין ודקר אותו ארבע פעמים - בחזהו השמאלי, כתפו, דופן החזה הימנית ואיבר מינו, וככל הנראה רק בנס לא קיפד את פתיל חייו. התנהגות זו חמורה היא, וחמורה היא שבעתיים נוכח כך שזו אינה הפעם הראשונה בה חוטא המערער בפלילים, ואת העבירה הפעם הוא ביצע תוך שהוא נושא במאסר שהומר בעבודות שירות. לא נעלמו מעינינו אותם נימוקים שמנה בית המשפט המחוזי בזכות המערער – הודאתו, החרטה שהביע, גילו הצעיר, העובדה כי מדובר במאסר ראשון והסכם הסולחה שנחתם בין הצדדים. אולם, מול כל אלה ניצבת העובדה שחרף גילו הצעיר חטא המערער בהתנהגות אלימה ביותר שרק כפסע היה בינה לבין גרימתה של תוצאה קטלנית. כאמור, זו אינה הרשעתו הראשונה של המערער בפלילים, והעובדה ששב וחטא תוך שהוא דוקר ושב ודוקר את קורבנו באיברים רגישים, מלמדת עד כמה מרחיקת לכת היא הסכנה הנשקפת ממנו. אם תוסיף לכך את תת-תרבות הסכין שהפכה לנגע בחברה בישראל, שוב אין מנוס מן המסקנה כי בעונש שהושת על המערער – שלושים חודשי מאסר ושלושים חודשים מאסר על-תנאי – אין מענה הולם לצורך לגמול ליחיד על מעשיו ולהרתעת הרבים.

אי-לכך, אנו דוחים את הערעור בע"פ 7089/09, ומאידך מקבלים את הערעור בע"פ 6230/09. עם זאת, ומכוח ההלכה הנוהגת, לא נמצה את הדין עם המערער, ולפיכך תעמוד תקופת המאסר בה ישא על ארבעים ושניים חודשים. המאסר המותנה אותו גזר בית המשפט המחוזי, יעמוד בעינו.

ניתן היום, א' באדר התש"ע (15.2.10).