זאודה פיסהה נ' משרד הפנים ואח'

פסק-דין

הנשיאה ד' ביניש:

העותר, יליד אתיופיה שהגיע לישראל ב-1991 כעולה בן ליהודי, עתר כנגד שלילת האזרחות שניתנה לו על פי חוק השבות, ונשללה עקב טענת המשיב כי התברר שהשיג את מעמדו בטענה כוזבת.

העתירה תלויה ועומדת בפני בית המשפט זמן רב, כיוון שהמשיב היה נכון לשוב ולבדוק את הטענות העובדתיות שהעלה העותר, לפיהן הגיע לישראל עם דודו, אח אביו, שהיה לפי הנטען יהודי זכאי שבות.

הבירורים שערך המשיב עם אותם אנשים שהופנה אליהם כמי שיכולים להעיד על משפחתו ויהדותו, לא אימתו את טענות העותר. גם ניסיונותיו של העותר שנסע לשם כך לאתיופיה, להביא ראיות לתמוך בטיעוניו, לא עלו יפה. בינתיים נפטר אותו דוד, אח של אביו כנטען, ובני המשפחה לא אישרו את קיומו של הקשר המשפחתי. במצב הקיים ולאחר בירור העובדות כאמור, לא הצביע העותר על עילה להתערבותנו כדי להורות למשיב להכיר בו כזכאי שבות.

עם זאת, ראוי עניינו להיבחן במסלול ההומניטרי; בשים לב לכך שמדובר באדם שחי בישראל כ-20 שנה. לפיכך גם הסכימה באת-כוח המדינה לאפשר לעותר לפנות לוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים כדי לשכנע ליתן לו מעמד בישראל. לשם כך לא יגורש העותר מהארץ ובלבד שיפנה לוועדה ההומניטרית בתוך 45 ימים.

אם תוגש הפנייה במועד לא יגורש העותר עד לקבלת תשובת הוועדה ולתקופה של 30 ימים לאחר קבלת אותה החלטה אם לא יינתן לו מעמד.

בכפיפות לאמור העתירה נדחית.

ניתן היום, א' באדר התש"ע (15.02.2010), בפני באי-כוח

הצדדים.