סנאא כחיל ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

א. עניינה של העתירה בבקשת העותרת 1, תושבת קבע בישראל, והעותר 2, תושב האזור, לאיחוד משפחות. בנוסף, מבקשים העותרים כי משרד הפנים ירשום את ילדיהם בתעודת הזהות של העותרת 1.

ב. (1) לטענת המשיב, הסעד העיקרי המתבקש בעתירה מבוסס על חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, שכן המדובר בבקשה לרישיון ישיבה בישראל. נטען אם כן, כי דין העתירה, בכל הנוגע לסעד העיקרי, להידחות על הסף, בשל קיומו של סעד חלופי בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מינהליים.

(2) עוד טען המשיב, כי דין העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים, שכן העותרים לא הגישו בקשה למשרד הפנים לאיחוד משפחות בהתאם לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת השעה) (תיקון) התשס"ה-2005.

(3) בפתח תשובתו ציין המשיב, כי ביום 15.1.05 הסתיים תהליך רישום ילדיהם של העותרים כילדיה של העותרת 1 בתעודת הזהות. נוכח האמור, בכל הנוגע למבקש בהקשר זה, התייתרה העתירה.

ג. (1) אין בידינו להיעתר למבוקש לעניין איחוד המשפחות.

(2) נוכח היותה של העותרת 1 תושבת קבע ולא אזרחית, השלב הראשון שעל העותר לעבור הוא בקשה לישיבת קבע (שהיא כשלעצמה תנאי להתאזרחות לפי סעיף 5 לחוק האזרחות). על קבלת ישיבת קבע חולש חוק הכניסה לישראל.

משכך הם פני הדברים, על העתירה להתברר בבית המשפט לעניינים מינהליים, בהתאם לפרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 שעניינו רישיונות ישיבה בישראל (בג"ץ 2208/02 סלאמה נ' שר הפנים, פ"ד נו(5) 950, 958 (הנשיא ברק); בג"ץ 2585/04 סוטניקובה נ' שר הפנים (טרם פורסם) (השופט גרוניס); בג"ץ 6972/05 חמדה נ' שר הפנים (טרם פורסם) השופט ג'ובראן).

לרשות העותר עומד, אם כן, סעד חלופי ועליו לפנות לסעד זה. אם ירצה בעתיד בשלב שני, להתאזרח - יישלט הנושא על-ידי חוק האזרחות, אך אין זה המצב כיום.

(3) יתרה מכך, בבדיקה שנערכה על-ידי המשיב בלשכת מינהל האוכלוסין, לא נמצא כל אזכור לבקשה בכתב מטעם העותרים בנוגע לאיחוד משפחות בישראל לאחר חקיקת תיקון חוק האזרחות והכניסה לישראל, וטענתם כי פנו בבקשה לאיחוד משפחות אינה נתמכת בכל אסמכתא. העותרים אף נמנעו מלציין בעתירתם את מועד פנייתם המדויק; בנסיבות אלה, לוקה עתירתם באי מיצוי הליכים, שכן הלכה היא, כי בטרם יפנה עותר לקבלת סעד מבית-משפט זה, עליו למצות את ההליכים המינהליים העומדים לרשותו (ראו בג"ץ 247/05 מולר נ' משרד הפנים (לא פורסם); בג"ץ 6863/05 קבהא נ' שר הפנים (לא פורסם)).

ד. נוכח האמור, אין בידינו להיעתר למבוקש.

ניתן היום, כ"ד בטבת תשס"ו (24.1.06).